המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בסנטש 510 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה; אחדים היו פקידים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. הקהילה קיימה בית ספר יסודי יהודי ותלמוד תורה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 השתייכו לקהילה הנאולוגית של סנטש 464 יהודים.
באפריל 1944 עצרו הגרמנים אישים בולטים מהקהילה היהודית וכלאו אותם במחנה המעצר בטופויה (Topolya), ומשם הם גורשו לאושוויץ.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים והוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-6 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז צ'ונגרד, אנדור דובאי (Andor Dobay), להקים גטאות במחוזו. ראש עיריית סנטש, ד"ר שנדור קנס-נאג' (Sandor Kanasz-Nagy), הורה בעקבות זאת ליהודים לעבור בין 9 ל-12 במאי לגטו שהוקם בפאתי העיר. היהודים הגיעו לגטו בעגלות, ועובדי כפייה יהודים עזרו להם לפרוק אותן. בראש המועצה היהודית הועמד רב הקהילה, הרב ד"ר יוז'ף ברנד.
ב-16 ביוני 1944, אחרי שנעשו בגופם חיפושים אכזריים, הועברו 398 יושבי גטו סנטש למרכז השילוח בסגד (Szeged). מסגד הם גורשו עם עוד יהודים רבים בכמה טרנספורטים שיצאו לאושוויץ ולשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה ב-25, 27 ו-28 ביוני 1944.