המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסקלבמייז' כ-400 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. רובם היו סוחרים זעירים ובעלי מלאכה, והיו בהם כמה סוחרי תבואה גדולים. בקהילת סקלבמייז' פעלו חברות צדקה וסיוע מסורתיות ופעל סניף של ההסתדרות הציונית.
הגרמנים כבשו את סקלבמייז' בימים הראשונים למלחמה. הם החלו לגייס את היהודים לעבודת כפייה, החרימו מהם רכוש, הטילו עליהם תשלומי כופר גבוהים וחייבו אותם לשאת טלאי צהוב, שהומר כעבור זמן מה בסרט זרוע ועליו מגן דוד.
בספטמבר 1940 הוקם בסקלבמייז' גטו פתוח ונתמנה במקום יודנרט. לגטו הובאו יותר מ-1,000 מגורשים מקרקוב.
ב-29 באוגוסט 1942 גירשו ז'נדרמים גרמנים, אנשי ס"ס ושוטרים פולנים את יהודי סקלבמייז' למחנה מעבר בסלומניקי (Slomniki), והם הוחזקו שם תחת כיפת השמים עם עוד אלפי יהודים מכל נפת מייחוב (Miechow). בתחילת ספטמבר 1942 עשו שם הגרמנים סלקציה; כ-1,500 צעירים, ובהם גם צעירים מסקלבמייז', נשלחו למחנה עבודה, החולים והקשישים נרצחו במקום, והיתר גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.
בגטו סקלבמייז' נשארו אנשי שירות הסדר היהודי ובני משפחותיהם ועוד כמה משפחות יהודיות. הנשארים הועסקו באיסוף רכוש המגורשים ומיונו, וכשסיימו את עבודתם נשלחו כולם למחנה העבודה הסמוך.