המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בפולווי כ-3,200 יהודים – כמעט מחצית תושביה. רוב יהודי פולווי התפרנסו ממסחר וממלאכה, בעיקר מסנדלרות. רבים מהם נעזרו בבני משפחה שהיגרו לחו"ל וכן בסיוע של הג'וינט ושל מוסדות סעד יהודיים מקומיים. בפולווי פעלו איגוד סוחרים יהודים, בנק יהודי, קופת גמ"ח, אגודת "ביקור חולים" ו"לינת צדק", בית יתומים וכן סניף של ארגון טא"ז.
רוב ילדי הקהילה למדו בתלמוד תורה של הקהילה או בבית ספר ממשלתי ליהודים ("שבסובקה"). כ-100 תלמידות למדו בבית ספר של "בית יעקב", ועשרות תלמידים למדו בבתי הספר של רשת "תרבות" ושל רשת "יבנה". פולווי הייתה מרכז חסידי חשוב ופעלו בה גם סניפים של מפלגות ציוניות רבות, של הבונד ושל אגודת ישראל. המפלגות הפעילו תנועות נוער, קיימו פעילויות תרבות וספורט, הקימו חוגים לדרמה והחזיקו ספריות משלהן. בפולווי ראה אור שבועון ביידיש.
הגרמנים כבשו את פולווי באמצע ספטמבר 1939, והחלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. באוקטובר 1939 הוקם בעיירה יודנרט בראשותו של הנריק אדלר, מזכיר בית ספר ופעיל בקהילה לפני המלחמה. על היודנרט הוטל לגייס עובדי כפייה ולאסוף כספים לתשלומי כופר לפי דרישת הגרמנים מפעם לפעם.
בסוף אוקטובר 1939 הוקם בפולווי גטו פתוח, ועד 4 בנובמבר 1939 הועברו אליו אלפיים מיהודיה. היציאה מהגטו נאסרה בין חמש אחר הצהריים לשבע בבוקר.
ז'נדרמים גרמנים מקז'ימייז' דולני (Kazimierz Dolny) גירשו ב-28 בדצמבר 1939 את 2,500 יהודי פולווי לגטו אוֹפּוֹלֶה (Opole). הם נשארו שם עד הגירושים ההמוניים ממחוז לובלין ב-1942, וגורלם היה כגורלם של תושבי גטו אופולה.
ב-1942 הוקם בפולווי מחנה עבודה לכ-200 עובדי כפייה מעיירות האזור, רובם יהודים. באמצע 1943 נסגר המחנה, ועובדיו הועברו למחנות אחרים במחוז.