המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Opole, שלט האוסר על כניסתם של לא-יהודים לשטח הגטו.
Poland ,Opole Lubelski, משפחת Rosenberg בגטו, 1941.

בין מלחמות העולם חיו באופולה כ-4,000 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם עסקו במלאכה ובמסחר זעיר. בקהילה פעלו מוסד הלוואה וחיסכון, קופת גמ"ח וחברות צדקה מסורתיות.
באופולה פעלו כל המפלגות הציוניות, אגודת ישראל והבונד, ופעלו בה מוסדות חינוך מסורתיים ומודרניים.
הגרמנים כבשו את אופולה באמצע ספטמבר 1939. בחודשים הראשונים לכיבוש גויסו יהודים רבים לעבודה בכפרים הסמוכים. ב-29 בדצמבר 1939 הובאו לעיר כ-2,500 פליטים מפולווי וב-30 בדצמבר באו עוד 300 פליטים מיוּזפוּב שעל הנהר ויסלה (Jozefow nad Wisla).
הגרמנים הקימו באופולה יודנרט של 18 חברים בראשותו של יענקל הוכמן (Hochman). היודנרט שכן בבית הכנסת העתיק ולידו הוקם שירות סדר יהודי של 30 איש. באמצע 1940 נצטווה היודנרט להכין רשימה של כל הגברים היהודים בני 60-14. על-פי רשימה זו נשלחו מפעם לפעם קבוצות של מאות יהודים לעבודת כפייה ברחבי המחוז. היודנרט אִפשר לעובדים לפדות את עצמם בכסף מעבודת הכפייה, וההכנסות שימשו לתשלום שכר יומי לעובדים שלא יכלו להרשות לעצמם להשתחרר ממנה. עובדי היודנרט ורופאי בית החולים הקטן שהוקם בגטו קיבלו תעודות עובד שפטרו אותם מגיוס לעבודת הכפייה.
בפברואר 1941 הובאו לאופולה בשתי קבוצות גדולות כ-2,000 יהודים שגורשו מווינה, ובהם אנשי אינטליגנציה, רופאים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים. קצתם שוכנו בבית הכנסת ובבנייני ציבור אחרים. כ-100 מהם חזרו בחשאי לווינה עד ספטמבר 1941, כנראה בעקבות תשלום שוחד למושל המחוז הגרמני הורסט גדה (Horst Goede) ולאחרים.
במרס 1941 רוכזו יהודי אופולה והפליטים בגטו סגור. מספרם הגיע לכ-7,500. באוקטובר 1941 הקים היודנרט ועד לעזרה סוציאלית בראשותם של חברי היודנרט נפתלי רובינשטיין ואלברט אדלר. הוועד היה מסונף לארגון יס"ס בקרקוב, שסיפק תמיכה כספית. היודנרט פתח מטבח ציבורי לילדים, פליטים ונזקקים אחרים והופקד גם על הסיוע ליהודים בעיירות סמוכות. עד חורף 1941/42 יכלו פולנים בעלי אישורים מיוחדים להיכנס לגטו ולעתים הבריחו אליו מזון. במגפת טיפוס שפרצה בגטו בחורף 1941/42 נספו יותר מ-500 יהודים. המתים פונו מדי יום, ובלילות קברה אותם "יחידת הקברנים" של היודנרט בבית הקברות היהודי.
במרס 1942 הגיעו לגטו 2,000 פליטים מקז'ימייז' דולני (Kazimierz Dolny). הגרמנים פיזרו את היודנרט והקימו תחתיו יודנרט חדש של 12 חברים.
ב-31 במרס 1942 עברו דרך העיירה כ-1,900 פליטים מהעיירה וונבולניצה (Wawolnica) בדרכם לתחנת הרכבת בנלנצ'וב (Naleczow), ושם הועלו על הרכבות למחנה ההשמדה בלז'ץ. אנשי שירות הסדר היהודי אספו את רכוש המגורשים לצריפי עץ שהוקמו סמוך לגטו.
ב-6 במאי 1942 גורשו 1,270 יהודים מיוזפוב לאופולה. למחרת, ב-7 במאי 1942, הועברו יהודים אלו לתחנת הרכבת בנלנצ'וב, ומשם גורשו למחנה המוות סוביבור. ב-25 במאי 1942 גורשו עוד כ-2,000 יהודים מגטו אופולה לסוביבור. ב-30 במאי 1942 הועברו אל הגטו כ-1,400 יהודים, שרובם גורשו מסלובקיה ב-26 במאי וקצתם גורשו מצרפת.
ב-24 באוקטובר 1942 עשו כ-400 שוטרים גרמנים ואנשי יחידת עזר אוקראינית סלקציה ביושבי הגטו. קבוצה קטנה של צעירים ובעלי מקצועות נדרשים הועברה למחנה העבודה בפוניאטוב (Poniatow), והאחרים גורשו לסוביבור מתחנת הרכבת בנלנצ'וב.
כ-500 איש הושארו באופולה לצורך איסוף חפצי המגורשים לקראת העברתם ללובלין. הגרמנים רצחו את רובם בנובמבר 1942, ואת הנותרים העבירו למחנות עבודה באזור לובלין.