ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפוסבול כ-700 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר, בעיקר בענפי המזון וההלבשה, וקצתם התפרנסו ממלאכה. הם הסתייעו בבנק יהודי ובאגודות צדקה וחסד מסורתיות. בעיירה פעל בית ספר עברי-ציוני של רשת "תרבות". מעטים מילדי הקהילה למדו בגימנסיה הליטאית בעיירה. יהודי פוסבול קיימו ספרייה ושתי אגודות ספורט, ובעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות.
בסוף 1939 נקלטו בעיירה חלוצים שנמלטו מפולין הכבושה והקימו בה קיבוץ הכשרה.
באוגוסט 1940, עם סיפוח ליטא לברית-המועצות, פוזרו כל הארגונים הציוניים, בית הספר העברי נסגר, עסקים רבים שהיו בבעלות יהודים הולאמו, ומהיהודים הוחרם רכוש רב.
הגרמנים כבשו את פוסבול ב-26 ביוני 1941, ומאז שלטו בה ליטאים חמושים, והם שדדו ורצחו יהודים ביער שימבלינה (Simbeline) הסמוך, בעיקר יהודים שניסו לברוח לרוסיה אך נאלצו לשוב על עקבותיהם. עם זאת, כמה יהודים מהעיירה אכן הצליחו לברוח לפנים רוסיה.
בין 4 ל-10 ביולי 1941 עצרו הליטאים 150 יהודים לפחות. יותר מ-20 מהם נרצחו, רובם ביער ליד קוּז'י (Kuziai), לאחר שהיו כלואים בכלא בשוול (Šiauliai).
באמצע יולי 1941 הוקם בעיירה גטו. מועצת העירייה של פוסבול סיפקה מזון לתושביו. על חלוקת המזון פיקח רב הקהילה, ר' יצחק אגולניק. בתחילת אוגוסט הובאו לגטו שבעיירה גם יהודי העיירות הסמוכות. תושבי הגטו נשדדו וספגו התעללות קשה מידיהם של הלאומנים הליטאים, כנראה בלא נוכחות הגרמנים או מעורבותם.
ב-26 באוגוסט 1941 ציוותה מועצת העירייה של פוסבול על תושבי הגטו להתרכז בבית המדרש, שהיה מחוץ לתחומי הגטו. משם הובלו כל היהודים לחורשת ז'דיק (Žadeikiai) שמחוץ לעיירה. כמה מהיהודים התנפלו בידיים ריקות על השומרים, ועשרות ניסו להימלט בדרך. כמעט כל היהודים נרצחו, גם רוב הבורחים. קצתם הושלכו לבורות בעודם בחיים. כמה מהם, וכן יהודים שברחו בקיץ 1941 לפנים רוסיה, שרדו. פוסבול שוחררה בספטמבר 1944.
