המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בשנות העשרים של המאה העשרים ישבו בפטרוביצ'י, שהייתה מרכז מסחרי וקהילתי של כפרי הסביבה, כ-930 יהודים, אך מספרם קטן בשל תהליכי התיעוש והעיור שחלו בברית-המועצות ובשל פינוי קצתם לפני הכיבוש.
פטרוביצ'י נפלה בידי הגרמנים ב-2 באוגוסט 1941. במקום הוקם יודנרט, והוטל עליו לדאוג יום-יום לביצוע עבודות כפייה לפי דרישות הגרמנים. כבר באותו החודש רוכזו היהודים שנשארו בעיירה בגטו שהוקצה לו רחוב אחד. המילה Jude נכתבה על שלט על כל בית בגטו, וגם על הטלאי שהצטוו היהודים לתפור על בגדיהם.
בגטו פטרוביצ'י רוכזו גם פליטים ממקומות אחרים, ומספר התושבים בו הגיע ל-600-300 נפשות (על-פי גרסאות שונות). הצפיפות בגטו הייתה קשה: בכל בית שוכנו 25-20 בני אדם, והם נאלצו לישון על הרצפה בשורות. ביזת רכושם של היהודים בידי גרמנים ושוטרים מקומיים נמשכה כל ימי הגטו, ונערות יהודיות נאנסו. למרות האיסור על קשר בין היהודים לתושבי המקום המשיכו יהודים לעבוד אצל מקומיים ולסחור אתם ואף מסרו להם את חפציהם לשמירה. היו תושבים מקומיים שהושיטו עזרה ליהודים.
במאי 1942 נלקחו 170-100 (על-פי מקורות שונים) מיהודי גטו פטרוביצ'י לרוסלבל (Roslavl) ונורו שם למוות.
חיסול גטו פטרוביצ'י החל ב-22 ביולי 1942. ערב החיסול נלקחה מהגטו קבוצת גברים יהודים ונורתה למוות בשומייצ'י (Shumyachi). את החיסול ביצעו הגרמנים בעזרת משתפי פעולה שהובאו לגטו במיוחד למטרה זו. במהלך הצעדה למקום הרצח הוצע לנערה שרה יסמין, שהייתה בעלת מראה ארי, לעזוב את השיירה, אך היא סירבה, וכשהגיעו היהודים לבורות הירי, צעקה: "פשיסטים, עוד תשלמו על הכל!" לאחר דבריה החלו רבים מהיהודים לברוח, אך בסופו של דבר נורו כולם למוות. רק אחדים הצליחו לשרוד בזכות עזרתם של בני המקום.
ערב חיסול הגטו ברחה ממנו קבוצה של 30 צעירים יהודים שבראשה עמד חיים גורביץ', בן 18. הקבוצה יצרה קשר עם פרטיזנים שפעלו ביערות הסמוכים, הצליחה להשיג נשק וחברה לחיילים סובייטים.