אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בפינצ'וב כ-4,300 יהודים – יותר ממחצית תושביה. בעיירה היו שלושה בתי כנסת גדולים, והיא הייתה מרכז רבני ידוע באזור. מרבית יהודי פינצ'וב התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה, אך היו בהם סוחרים גדולים, בעלי בתי חרושת ובעלי מקצועות חופשיים. בפינצ'וב פעלו בנק יהודי בתמיכת הג'וינט וקופת גמ"ח. בפינצ'וב היו סניפים של ההסתדרות הציונית ושל סיעות ציוניות, ואלה הפעילו בין השאר ספרייה גדולה וחוג לדרמה. בעיירה פעלו גם תנועות נוער ציוניות. כמה מיהודי פינצ'וב היו חברים במפלגה הקומוניסטית הפולנית הבלתי חוקית. ילדי הקהילה למדו בחדר מסורתי ובבית ספר של "המזרחי" או בית ספר אורתודוקסי של "יסודי התורה", והבנות למדו בבית ספר של "בית יעקב" ובבית הספר הממלכתי הכללי.
ערב המלחמה היגרו רבים מיהודי פינצ'וב לארצות-הברית, לארץ-ישראל ולארצות אחרות.
עם כיבוש פינצ'וב בידי הגרמנים ב-10 בספטמבר 1939 היו בה כ-3,500 יהודים. כמה צעירים יהודים הצליחו לברוח מזרחה, לאזור שבשליטת ברית-המועצות.
הגרמנים הטילו על היהודים תשלומי כופר, החרימו את רכושם והגבילו את תנועתם. בעיירה הוקם יודנרט והוטל עליו לגייס עובדי כפייה, והוקם בה שירות סדר יהודי. ב-15 בפברואר 1941 נשלחו קבוצות צעירים יהודים מפינצ'וב למחנות עבודה.
במאי 1941 הוקם ברובע עוני בפינצ'וב גטו פתוח, אך תושביו נזקקו לרישיונות יציאה. בגטו פרצה מגפת טיפוס, ורבים מתו בה, בעיקר קשישים וילדים. אל גטו פינצ'וב הועברו פליטים יהודים ממקומות אחרים, אך אוכלוסייתו לא גדלה, בשל שיעורי התמותה הגבוהים והשילוחים למקומות עבודה מרוחקים.
בקיץ 1942 נפוצו בגטו פינצ'וב שמועות על חיסול גטאות אחרים באזור. רבים ניסו להכין מקומות מסתור או להשיג מסמכים מזויפים של פולנים.
באחד הימים שבין 2 ל-6 באוקטובר 1942 כיתרו את גטו פינצ'וב אנשי ס"ס וז'נדרמריה גרמנית. כ-3,300 יהודי גטו פינצ'וב גורשו לסנדומייז' (Sandomierz) ומשם למחנה ההשמדה טרבלינקה. רבים נרצחו בדרך.
