המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Andrychow, איסוף היהודים , 1940.
ארכיון יד ושם, 5437/1

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו באנדריחוב כ-400 יהודים – כשבעה אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, בעיקר בענפי האריגה, והסתייעו בג'וינט, בקופת גמ"ח ובאיגוד סוחרים יהודי. בעיירה פעלו גן ילדים עברי מיסודה של רשת "תרבות", וארגון ויצ"ו סייע בהכשרה מקצועית לנשים. מפלגות ותנועות נוער ציוניות קיימו פעילות שוטפת, לרבות חוגי ספרות ודרמה. גם אגודת הספורט "מכבי" פעלה בעיירה.
ערב מלחמת העולם השנייה גברו מעשי האנטישמיות בקרב האוכלוסייה. כשלושה חודשים לפני המלחמה נרצח השוחט, ששימש גם חזן.
הגרמנים כבשו את אנדריחוב ב-3 בספטמבר 1939 והחלו בשוד רכוש היהודים ובהחרמת מפעלים, בתי מלאכה וחנויות של יהודים. יהודים נחטפו לעבודת כפייה, והקהילה החלה ברישום יהודים ובמציאת מקומות עבודה מאורגנים בעבורם כדי לצמצם את החטיפות. כמו כן הוחל בארגון עזרה הדדית, בעיקר בתחומי המזון והבריאות.
ב-25 בנובמבר 1939 העלו הגרמנים באש את שני בתי הכנסת. בסוף 1939 הוקם יודנרט בראשותו של אהרון ויינזאפט (Weinsaft), ובהוראת הגסטפו הוקם שירות סדר יהודי. היודנרט הוכפף ליודנרט המרכזי, ה"צנטרלה", שישב בסוסנובייץ (Sosnowiec). באביב 1940 נאסר ויינזאפט בעוון שחיטה כשרה, ולאחר ששוחרר הודח מכהונתו. מחליפו, ד''ר לוביץ (Lubits), הוחלף גם הוא במהרה, ובמקומו מונה איזידור קרומהולץ (Isidor Krumholtz). בסוף 1940 חטף הגסטפו שישים גברים מאנדריחוב למחנה עבודה בסוסנובייץ, למרות התנגדותם של שירות הסדר היהודי והיודנרט. הקשר עם אסירי המחנה נשמר עד 1942, לרבות משלוח חבילות מזון ובגדים.
בספטמבר 1942 הוקם גטו באזור מוזנח בסביבות רחוב גוולובסקה (Gawlowska) שבמזרח העיירה, והתגוררו בו אז כ-1,000 יהודים. היודנרט השיג פחם להסקה, הקים מטבח ציבורי וסיפק תוספות מזון למי שיצא מהגטו לעבודת כפייה מפרכת. הקהילה קיימה בגטו פעילות חינוכית ותרבותית ענפה. נחגגו שבתות וחגים, והתקיימו בסתר לימודים של ילדים מגיל הגן ועד התיכון.
הגטו חוסל בנובמבר 1943 ורוב יושביו גורשו לאושוויץ. מקצת הגברים גורשו לעבודת כפייה במפעל ביסמרקהוטה (Bismarkhütte) בעיר חוז'וב (Chorzow).