המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בצ'ונגרד 286 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רוב יהודי צ'ונגרד היו סוחרים ובעלי מלאכה וסחר היין המקומי נשלט בידיהם. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנֵאולוגית של צ'ונגרד 270 יהודים.
הגרמנים עצרו כמה יהודים, ובהם נשים אחדות, וכלאו אותם במחנה מעצר בקישטרצה (Kistarcsa), ומשם הם גורשו לאושוויץ.
מנגנון המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המקומי והארצי. סגן הממונה על מחוז צ'ונגרד, אנדור דובאי (Andor Dobay), הורה ב-6 במאי 1944 להקים גטאות במחוזו, וב-13 במאי רוכזו יהודי צ'ונגרד בגטו.
ב-16 ביוני 1944 הועברו יהודי צ'ונגרד למרכז השילוח במפעל לגפרת הנחושת בקצ'קמט (Kecskemet), ומשם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים, ב-27 וב-29 ביוני 1944.