המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Hungary ,Csepel, קבוצה של עובדי כפייה יהודים, 29/09/1944.
ארכיון יד ושם, 109FO1

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בצ'פל 902 תושבים יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רבים מיהודי העיר הועסקו במפעלי וייס מנפרד (Weiss Manfred), אחת מחברות התעשייה המובילות בהונגריה שהייתה בבעלות יהודים ומקום מושבה היה בצ'פל, ואחרים עבדו בבודפשט הסמוכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. הקהילה קיימה אגודות חברתיות ודתיות שונות.
בשנת 1943 גויסו גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. הם הוצבו תחילה בבודפשט ואחר כך ביוגוסלוויה. כמה מהם נשלחו משם לעבוד במכרות הנחושת הידועים לשמצה בבור (Bor).
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-10 במאי 1944, עוד לפני הצו להקמת גטאות במחוז, הועברו יהודי צ'פל לגטו שהוקם במחסני האופניים של מפעלי וייס מנפרד. לא הייתה להם שם גישה למים.
ב-12 במאי הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מוצהר, להקים את הגטאות במחוזו. נוסף על יהודי העיר הועברו לגטו צ'פל גם יהודים מנפת רקווה (Rackeve) ובסך הכל רוכזו בו כ-3,000 יהודים.
ב-30 ביוני 1944 פונו תושבי הגטו לבית החרושת ללבנים במונור (Monor), ששימש מרכז שילוח לגטאות במחוזות שמדרום וממזרח לבודפשט, ומשם, עם יהודים אחרים, כ-8,000 נפשות בסך הכל, גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-6 וב-8 ביולי 1944.