המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Ukraine ,Chechelnil, זלמן זיומה טייטלמן בתצלום עם חברי המחתרת בגטו.
ארכיון יד ושם, 3883/3356

בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים חיו בצ'צ'לניק כ-1,300 יהודים – כ-65 אחוזים מתושביה. במלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נפגעו היהודים מפוגרומים שהגיעו לשיאם ברצח 17 יהודים בידי אוקראינים ב-15 במאי 1919. בשל אימת הפרעות ואחר כך בעקבות מדיניות התיעוש ירד מספר היהודים בעיירה במידה ניכרת. בשנות השלושים עבדו היהודים בעיקר במוסדות ממשלתיים ובקואופרטיבים, וקצתם התארגנו לעבודה חקלאית בקולחוז יהודי. משנות העשרים ועד שלהי שנות השלושים פעלו בעיירה "מועצה יהודית ממלכתית" ובית ספר שהתנהלו ביידיש.
צ'צ'לניק נפלה בידי הגרמנים ב-24 ביולי 1941. לאחר שבועות אחדים שבהם סבלו היהודים התעללויות ומעשי שוד ורצח, הועברה העיירה לאחריות הממשל הרומני של טרנסניסטריה. הוקם גטו והוקף גדר תיל, והיהודים נאלצו לסמן את בגדיהם בטלאי בצורת מגן דוד צהוב. בגטו נדחסו כ-1,000 יהודי צ'צ'לניק ואתם שרידי הקהילות הסמוכות של קודימה (Kodyma) ופסצ'נקה (Peshchanka). לאחר מכן הביאו הרומנים למקום יותר מ-1,000 יהודים מבוקובינה (Bucovina) ומבסרביה (Bessarabia). בהוראת השלטונות בחרו היהודים יודנרט של 11 חברים, ברובם בעלי ממון, מקרב היהודים המקומיים והמגורשים, ובראשו הועמד יוסף זסלבסקי. הוקם גם שירות סדר יהודי.
גברים יהודים עד גיל 60 ונשים עד גיל 55 עבדו בעבודת כפייה בעיירה ובסביבתה. עבודה בשכר נאסרה על היהודים, אך רבים עבדו בהיחבא, בניסיון להתפרנס.
במגפת טיפוס שפרצה בגטו בחורף 1941/42 מתו כשליש מתושביו. עד מרס 1943 ירד מספרם של היהודים בצ'צלניק לכ-1,400. רופא ורוקח יהודים שהגיעו בראשית 1943 מרומניה כדי לשרת בבית החולים המקומי סייעו מאוד לשיפור המצב.
בינואר 1943 החל להגיע לגטו סיוע מבוקרשט, ואז נבחר ועד חדש ונפתחו בתי תמחוי לילדים ולנצרכים. במהלך 1943 נספו כמה עשרות מתושבי הגטו בגלל התנאים הקשים בעבודת הכפייה.
בגטו פעלה חוליית מחתרת יהודית ושיתפה פעולה עם הפרטיזנים בסביבה, וצעירים לא מעטים עזבו את הגטו והצטרפו אל הפרטיזנים.
רבים מתושבי הגטו נשארו בחיים.