המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו באסטרגום 1,510 תושבים יהודים – כשבעה אחוזים מכלל אוכלוסייתה. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, והיו בהם כמה בעלי בתי חרושת ופקידים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי, ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יהודי, תלמוד תורה ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944 אך המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-2 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז אסטרגום, לאיוש איגץ (Lajos Igaz), לראש העיר אסטרגום, ד"ר ינו אטר (Jeno Etter), להקים גטו בעירו. כל יהודי הורשה לקחת אתו לגטו מטען אישי של 50 קילוגרם. והיהודים אולצו לשאת בהוצאות יישובם מחדש בגטו. הבתים ששוכנו בהם חויבו בסימון "זוהה כמקום מגורים יהודי".
המועצה היהודית בראשותו של יוז'ף גלמבוס (Jozsef Galambos) ארגנה את המעבר לגטו. ב-14 במאי 1944 הגיעו אל הגטו 138 יהודים ממחוז אסטרגום ושוכנו בבית הספר היהודי.
הגטו חוסל בשעות הלילה של 4 ביוני 1944. ז'נדרמים הונגרים העבירו את היהודים למרכז השילוח בקומרום (Komarom) שבנפת קומרום ומשם גורשו כולם לאושוויץ.