המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקומרום 2,743 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כתשעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. בעיר היו שתי קהילות יהודיות, אורתודוקסית ונאולוגית, ולהן כמה אגודות חברתיות ודתיות. הקהילה האורתודוקסית קיימה גם תלמוד תורה.
בתום מלחמת העולם הראשונה עבר חלק מקומרום לשליטת צ'כוסלובקיה, ובחלק ההונגרי של העיר נותרו 25 משפחות יהודיות. בחלק הצ'כוסלובקי של העיר הוקם סניף של אגודת ישראל, והמפלגה היהודית הייתה פעילה בו.
בעקבות בוררות וינה הראשונה, בנובמבר 1938, חזרה העיר קומרום כולה לריבונות הונגריה. ב-1939 שימשה קומרום בסיס של גדודי עבודת הכפייה במסגרת צבא הונגריה. נוסף על כ-190 מיהודי העיר ששירתו שם, הוצבו באותה שנה בקומרום כ-250 יהודים הונגרים שגויסו לעבודת הכפייה. ב-1943 הגיע לעיר עוד גדוד של עובדי כפייה ואנשיו שוכנו ברפת נטושה. עובדי הכפייה עבדו באתר בנייה עד שגורשו לאושוויץ ביוני 1944, וכל אותה העת עונו והושפלו דרך שגרה בידי מפקדם, סגן פרנץ הורבט (Ferenc Horvath).
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944 . על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של קומרום 1,210 נפשות, והקהילה האורתודוקסית – 515 נפשות.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בראשית מאי 1944 הוקם בקומרום גטו, סמוך לבית הכנסת האורתודוקסי. יהודים מיישובים אחרים במחוז קומרום רוכזו בגטו אחר שהוקם במבצר מונושטורי (Monostori). ב-5 ביוני 1944 הועברו לקומרום 1,100 תושבי גטו גלנטה (Galanta) שבמחוז פוסונייה-ניטרה (Pozsony-Nyitra).
תושבי גטאות קומרום גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים, ב-12 וב-15 ביוני 1944.