בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו באקנסלטינה 2,537 תושבים יהודים, ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-28 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה; רבים עבדו בתעשיית העץ ובסחר בעצים. הקהילה היהודית במקום הייתה אורתודוקסית ורוב חבריה היו חסידי סיגט (Siget), אך גם חסידי ויז'ניץ (Vizhnitz) החלו להכות בה שורש.
אקנסלטינה, שהייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, סופחה אחריה לצ'כוסלובקיה. בתקופה שבין מלחמות העולם פרחו בה מפלגות ציוניות שונות. צעירים ציונים הצטרפו בעיקר לתנועת צעירי המזרחי הציונית-דתית. אגודת ישראל הייתה פעילה גם היא.
במרס 1939 שבה אקנסלטינה והייתה לחלק מהמינהל האזרחי ההונגרי. התחיקה ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה בקרפטורוס בחומרה רבה יותר משנאכפה בהונגריה עצמה. בקיץ 1941 גירשו השלטונות ההונגריים לאוקראינה עשרות משפחות יהודיות עניות שלא יכלו להוכיח שהן אזרחיות הונגריה; אוקראינה הייתה נתונה לכיבוש גרמני, ורוב המגורשים נרצחו ב-27 או ב-28 באוגוסט 1941 בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk).
פליטים יהודים רבים מפולין ומצ'כוסלובקיה שהגיעו ב-1943-1942 לאקנסלטינה סיפרו על גורל היהודים בארצותיהם. עובדי כפייה יהודים שגויסו לצבא ההונגרי עבדו אף הם באותה העת בקרבת אקנסלטינה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 היו בקהילה היהודית האורתודוקסית באקנסלטינה 2,044 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. יהודי אקנסלטינה רוכזו בגטו בין 17 ל-20 באפריל 1944. תחילה תכננו השלטונות ההונגריים לרכז את היהודים בגטו מטסלקה (Mateszalka), אך לבסוף העדיפו להקים גטו באקנסלטינה עצמה. הגטו הוקם במרכז העיר, וכ-5,000 יהודים מאקנסלטינה וסביבותיה נאלצו לחיות בו בצפיפות גדולה – 20-15 נפשות בחדר. בגטו פעלה מועצה יהודית.
ז'נדרמים הונגרים וחברי ארגון הנוער הקדם צבאי "לוונטה" (Levente) שמרו על הגטו. הז'נדרמים עינו את תושבי הגטו בניסיון להיוודע מהם היכן הסתירו את דברי הערך. הם הכו את הרב חיים אייזיק הלברשטם (Halberstam), פליט מדולינה (Dolina) שבפולין כדי לאלצו לחשוף את שמותיהם של נכבדים יהודים, אך לשווא. גברים הוצאו בקבוצות מן הגטו לעבודה. הנשים ניקו את קסרקטיני הז'נדרמריה ועבדו במטבח בעבור החיילים הגרמנים.
לפני הגירוש לאושוויץ נערכו בתושבי הגטו חיפושי גוף מדוקדקים. זקניהם של הגברים גולחו. הנשים נבדקו בידי מיילדות בבית הספר המקומי. כולם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-20 וב-23 במאי 1944.
