המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Kolbuszowa, הרב יחיאל טיטלבאום, R. Yechiel Teitelbaum עוטה טלית ותפילין, 1942.
ארכיון יד ושם, 122GO7

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בקולבושובה כ-2,500 יהודים, כמחצית תושביה. רובם התפרנסו ממלאכה וממסחר, בעיקר בענפי ההלבשה. הם הסתייעו ביוצאי הקהילה בארצות-הברית ובג'וינט וכן בקופת גמ"ח. כמו כן פעלו בעיירה חברות עזרה וסעד. בקולבושובה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וקיימו בה קיבוץ הכשרה, וכן פעל בה סניף של אגודת ישראל.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בזזו חיילים פולנים נסוגים חנויות של יהודים בעיירה, כדי שלא להשאיר שלל לגרמנים.
הגרמנים כבשו את קולבושובה ב-13 בספטמבר 1939 והחלו בשוד רכושם של היהודים ובחטיפתם לעבודת כפייה מדי יום ביומו. היהודים אולצו לפתוח את חנויותיהם, ורכושם נבזז.
מספר לא ידוע של יהודים מהעיירה עברו לאחר כשבועיים את הגבול לאזור שבשליטת הסובייטים.
בסוף 1939 הוטל על יהודי קולבושובה לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד. נקבעו להם שעות עוצר, ותנועתם בעיירה הוגבלה. לקראת סוף ינואר 1940 הוקמה בקולבושובה יחידה של משטרת עזר, ה"זונדרדינסט" (Sonderdienst), שהייתה מורכבת משלזים, צ'כים ואוקראינים. אנשים אלו, וכן חיל המצב הגרמני והמשטרה הפולנית, שדדו בתי יהודים וחטפו יום-יום 250-150 יהודים לעבודת הכפייה.
במרס 1940 הוקם בקולבושובה יודנרט. בראש היודנרט עמד הרופא ד"ר ליאון אנדרמן (Enderman) וסגנו היה יהושע נוטוביץ (Notovitz). ככל הנראה הוקם באותה העת גם שירות סדר יהודי. היודנרט ארגן את עבודת הכפייה, וכך פסקו חטיפות היהודים מהרחובות ועניים מצאו פרנסה, שכן יהודים אמידים העדיפו לשלם לאחרים שיעבדו במקומם. מִסים שהטיל היודנרט שימשו לעזרה סוציאלית ולתשלומי כופר לגרמנים – אם כדי להיענות לתביעותיהם של אנשי גסטפו מז'שוב שהיו באים מפעם לפעם ודורשים סחורות וחפצים, אם כדי לפדות יהודים שנתפסו בעוון סחר לא חוקי או שהות מחוץ לעיירה ללא היתר.
המזון שהוקצב ליהודי העיירה הובא מז'שוב, ואתו הובאו גם סחורות שנקנו בשוק השחור. יהודים שסחרו עם איכרי הסביבה או הקצבים שביצעו שחיטה כשרה סייעו להכנסות הקהילה בשוחד ששילמו תמורת העלמת עין ממעשיהם. כמו כן הם שיחדו את המשטרה הגרמנית והפולנית ואת השוטרים היהודים. היודנרט נעזר בג'וינט, ואחר כך ביס"ס, לשם סיוע במזון לנזקקים, להקמת מרפאה ולהספקת תרופות.
בקיץ 1940 נערך רישום של כל יהודי העיירה בני 60-12 שנה וחולקו להם תעודות עבודה. עובדים מקצועיים אף קיבלו שכר ומזון.
בספטמבר 1940 נשלחו 45 צעירים יהודים מקולבושובה לז'שוב, ומשם למחצבות ליפיה (Lipie) שליד נובי סונץ' (Nowy Sacz). בתוך חודשיים שבו כולם לקולבושובה – קצתם ברחו וקצתם נפדו על-ידי תשלום כופר. בנובמבר 1940 נשלחו יותר מ-80 גברים יהודים למחנה בפוסטקוב (Pustkow).
בפברואר 1941 פעל בעיירה בית ספר ביידיש שהוקם ביזמת היודנרט.
ב-13 ביוני 1941 ריכזו שוטרים גרמנים שבאו מז'שוב את יהודי קולבושובה בגטו שהוקם באזור מוזנח של העיירה, שכבר קודם לכן היה מאוכלס ברובו ביהודים וכעת פונו ממנו תושביו הפולנים. הצפיפות בבתים הרעועים הייתה גדולה, וכמה מתושבי הגטו נאלצו ללון בבית הכנסת ובבית המדרש. היודנרט נדרש לוודא את תקינותן של דירות היהודים ביתר חלקי העיר, שנמסרו כעת לפולנים. קירות הבתים שבהיקף הגטו ציינו את גבולותיו, ולאורך שטחים לא בנויים הוקמה גדר. הדירות והחנויות שבחזיתות הבתים הפונות לצד הארי נמסרו לידי פולנים, כדי לבודד את היהודים ולמנוע מגע ביניהם ובין תושבי העיירה. השוטרים היהודים שמרו על שער הכניסה להולכי רגל. בימים הראשונים של הגטו נאסרו רוב אנשי היודנרט. קצתם נשלחו לאושוויץ ונספו שם. פשק רפפורט מונה לראש היודנרט החדש.
בסתיו 1941 רוכזו בגטו קולבושובה היהודים מכפרי הסביבה, ו-20 משפחות גורשו לגלוגוב (Glogow) ולסוקולוב מלופולסקי (Sokolow Malopolski) הסמוכות. מהגטו הורשו לצאת רק בעלי תעודות העבודה. בינתיים גברו העוני והרעב. הגרמנים רצחו הרבה מבריחי מזון וסוחרים בשוק השחור. היודנרט ארגן מטבח ציבורי וסיפק מזון לעובדי הכפייה שנשלחו לעבודה מחוץ לגטו בחורף 1941/42. בגטו היה רק רופא אחד.
בינואר 1942 נאלצו היהודים למסור לגרמנים את כל דברי הפרווה שברשותם. השמירה על הגטו הודקה, ושירות הסדר היהודי הורחב (או רק הוקם אז, לפי עדויות אחדות), ומפקדו באותם הימים היה יוסף רפפורט, אחיו של ראש היודנרט. באפריל 1942 רצחו אנשי גסטפו 22 יהודים מהגטו. כמו כן גבו הגרמנים תשלומי כופר רבים.
הגרמנים החלו להביא לקולבושובה יהודים מהסביבה, בין היתר מגלוגוב, מסוקולוב מלופולסקי ומהמחנות ביישיאדקה (Biesiadka) והוטה קומרובסקה (Huta Komarowska), ולרצוח אותם ליד העיירה. עם הנרצחים נמנו גם יהודים שנמלטו ממחנות עבודה אלו. באביב 1942 ארגן היודנרט סדנאות הכשרה מקצועית, בניהולו של ינצ'י רפפורט, אח אחר של ראש היודנרט, כדי להשיג ליהודי הגטו תעודות עבודה שיגנו עליהם מפני גירוש. ביוני 1942 שוב הוטל על היודנרטים באזור תשלום כופר, ואלה מהם שלא שילמו אותו במלואו – חבריהם נרצחו. רק בקולבושובה הצליח היודנרט לגייס את כל סכום הכופר הנדרש, על-ידי פעולה נמרצת בקרב יהודים אמידים, סוחרים בשוק השחור ואפילו אנשי העולם התחתון. ככל הידוע, לאחר זמן מה חזרו הגרמנים על דרישה דומה, וגם הפעם עמד בדרישה רק היודנרט של קולבושובה.
גטו קולבושובה חוסל ב-24 ביוני 1942, במסגרת פינוי כל יהודי הנפה לז'שוב. רכושם הועמס על עגלות, וכל יהודי קולבושובה גורשו ברגל לז'שוב ושוכנו שם בצריפים מחוץ לגטו. ביולי 1942 גורשו רובם למחנה ההשמדה בלז'ץ. כמה ימים לאחר פינויָם לז'שוב הוחזרו לקולבושובה כ-100 יהודים לצורך פירוק בתי הגטו ואיסוף הרכוש ומיונו. כארבעים מהיהודים שהוחזרו לקולבושובה ברחו, וקצתם נתפסו ונרצחו. שאר היהודים שנשארו בקולבושובה הובלו לז'שוב, וב-15 בנובמבר 1942 גורשו לבלז'ץ.