המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בסוקולוב מלופולסקי כ-1,350 יהודים – כשליש תושביה. להקלת המצוקה הכלכלית הקים הג'וינט מטבח ציבורי וארגן חלוקת מזון ובגדים. במקום פעלה גם קופת גמ"ח שהוקמה בסיוע יוצאי העיירה בניו יורק. בעיירה פעלו מפלגות, אגודות ותנועות נוער ציוניות, ולידן ספרייה, קורסים לעברית וחוג דרמה וכן קיבוץ הכשרה של "צעירי המזרחי". זמן מה פעל בעיר מועדון ספורט יהודי.
ב-1941 הוקם בסוקולוב מלופולסקי גטו ורוכזו בו גם היהודים מכפרי הסביבה ומעיירות סמוכות כמו וולה רניזובסקה (Wola Ranizowska) ורניזוב זיילונקה (Ranizow Zielonka). בסתיו 1941 גורשו לסוקולוב מלופולסקי משפחות יהודיות מקולבושובה ומספר תושבי הגטו הגיע לכ-3,000.
בעיירה היה יודנרט וכן היה בה שירות סדר יהודי בפיקודו של מרקוזה. בעזרת הג'וינט ויס"ס הקים היודנרט מטבח ציבורי וכן חילק מזון ותמיכה כספית לעניים. היודנרט ויס"ס ניסו לספק עבודה לצעירים יהודים ולתת להם קורסים מקצועיים, בין השאר כדי שיוכלו לקבל תעודות עבודה המְגִנות מפני גירוש. באביב 1942 נעשו מאמצים להעסיק בני נוער יהודים בחקלאות אצל איכרי הכפרים הסמוכים.
בתחילת מאי 1942 הגיעו לסוקולוב מלופולסקי אנשי גסטפו מז'שוב (Rzeszow) ורצחו יהודים אחדים שהואשמו כנראה בקומוניזם.
הגטו חוסל ביוני 1942, כשהגיעה לעיירה יחידת משטרה גרמנית; אחרי סלקציה נרצחו 35 יהודים, רובם זקנים ונכים. השאר גורשו לז'שוב, אך קצתם הוחזרו לסוקולוב מלופולסקי כדי לאסוף את רכוש המגורשים ולמיינו. ביולי 1942, עם יהודי ז'שוב, גורשו יהודי סוקולוב מלופולסקי למחנה ההשמדה בלז'ץ.