המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בארד 178 תושבים יהודים – כאחוז אחד מכלל אוכלוסייתה. בשל קרבתה של ארד לעיר הבירה, בראשית המאה העשרים רכשו רבים מיהודי בודפשט נכסי דלא ניידי בסביבתה. הקהילה היהודית הנֵאולוגית בארד נוסדה בשנת 1934.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 השתייכו לקהילה הנאולוגית של ארד 118 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-31 במאי 1944 עברו יהודי ארד לבתים המסומנים של הגטו ו-200 יהודי המקום נכלאו בהם. סגן הממונה על מחוז פייר, אנדור טאיס (Andor Thaisz), התרברב שהתכנית להעברת היהודים לרובעי הגטו במחוזו הוצאה לפועל בצורה מושלמת, בלי לפגוע כלל בתושבים הנוצרים, ולא היה נוצרי אחד במחוזו שנאלץ לעקור מביתו. הגטאות של מחוז פייר לא הוקמו בבניינים סמוכים, והיהודים – למעט בדונפנטלה (Dunapentele) – נדרשו לעבור במרוכז לבתי יהודים שסומנו במגן דוד צהוב. הוטל עליהם עוצר, ונאסר עליהם לצאת ממקום מגוריהם בין השעות שמונה בערב לחמש בבוקר.
ב-2 ביוני 1944 הועברו יהודי ארד לבית החרושת ללבנים סבו (Szabo) בסקשפהרוור (Szekesfehervar), מרכז השילוח של מחוז פייר. ב-14 ביוני 1944 הם גורשו משם לאושוויץ.