המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם ישבו בקומרוב כ-1,750 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה. בעיירה היו מוסדות מסורתיים של צדקה ועזרה הדדית, ובהם בנק הלוואה וחיסכון, קופת גמ"ח ואיגודים מקצועיים יהודיים. קהילת קומרוב הייתה מסורתית, בעיקר חסידית, אך הייתה בה גם פעילות ציונית ערה. בעיירה פעלה ספרייה גדולה בעברית וביידיש.
ב-1920 רצחו חיילים אוקראינים שסייעו לפולין במלחמתה נגד ברית-המועצות 16 מיהודי קומרוב ופצעו רבים מהם.
הגרמנים כבשו את קומרוב ב-13 בספטמבר 1939, אך נסוגו ממנה כעבור שבועיים. ב-28 בספטמבר 1939 נכנס לעיירה הצבא האדום, אבל כעבור 12 ימים נסוג ממנה על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. רבים מיהודי קומרוב התלוו לחיילי הצבא האדום הנסוגים מזרחה. עם חזרת הגרמנים לעיירה הוחרמו מהיהודים דברי ערך והחלו חטיפות לעבודת כפייה במחנה העבודה בזמושץ' (Zamosc).
מאוקטובר עד דצמבר 1939 הובאו לקומרוב כ-200 יהודים שגורשו מלודז' ומיישובי הסביבה. באביב 1941 הגיעו לקומרוב כ-400 יהודים שגורשו מזמושץ' וכ-700 יהודים שגורשו מצ'כוסלובקיה. בקיץ 1941 הוקם בקומרוב גטו.
ב-23 במאי 1942 גורשו רבים מיושבי הגטו, בעיקר הפליטים שבהם, למחנה ההשמדה בלז'ץ.
באוקטובר ובנובמבר 1942 נורו רוב יושבי הגטו, והנותרים גורשו לבלז'ץ. מעטים הצליחו להימלט.