המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בגלנטה 1,216 יהודים, ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כ-24 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. בעיירה היו שתי קהילות יהודיות אורתודוקסיות, בית ספר יסודי וכמה אגודות דתיות וחברתיות.
עד מלחמת העולם הראשונה הייתה גלנטה חלק מהונגריה, ואחריה סופחה לצ'כוסלובקיה.
בין שתי מלחמות העולם הייתה אגודת ישראל הארגון היהודי המקובל ביותר בעיירה, אך בשנות השלושים התחזקו בה גם כמה ארגונים ציוניים, ובייחוד תנועת המזרחי. גם המפלגה היהודית הייתה פעילה בעיירה.
בעקבות בוררות וינה הראשונה בנובמבר 1938, חזרה גלנטה לריבונות הונגריה.
בשנת 1941 גויסו רבים מהגברים היהודים בעיירה לשירות עבודות כפייה במסגרת צבא הונגריה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 מנו הקהילות האורתודוקסיות של גלנטה 1,105 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני. במאי 1944, בהתאם לצווים ולהוראות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי, הוקם בגלנטה גטו באזור בית הכנסת המרכזי. נוסף על יהודי העיירה רוכזו בו גם כ-600 יהודים מנפת גלנטה. היהודים הורשו להביא אל הגטו ציוד חיוני ומזון ל-30 יום.
ב-5 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח בקומרום (Komarom). משם, בשני טרנספורטים שיצאו ב-12 וב-15 ביוני 1944, הם גורשו עם עוד יהודים אחרים לאושוויץ.