המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקונסנטמרטון 202 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו בעלי מלאכה וסוחרים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי. הקהילה קיימה בית ספר יהודי פרטי.
ב-1942 גויסו 18 יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. שישה מהם נספו בחזית המזרחית באוקראינה.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944, וזמן קצר אחר כך עצרו הגרמנים כמה מנכבדי הקהילה היהודית ובהם נשיא הקהילה, עורך הדין ד"ר דז'ו פיש (Dezso Fisch), והרב מור רומר (Mor Romer). הם נלקחו למחנה מעצר ומשם גורשו לאושוויץ. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של קונסנטמרטון 207 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על המחוז, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו בדבר ריכוזם של יהודי המחוז בגטאות. עד 26 במאי 1944 רוכזו יהודי העיר, כ-30 משפחות, בבית הכנסת שהיה לגטו.
באמצע יוני 1944 הועברו תושבי הגטו לבית חרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט (Kecskemet) ששימש מרכז שילוח ומשם גורשו לאושוויץ בין 25 ל-27 ביוני 1944.