המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בביאלובז'גי כ-1,500 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממלאכה וממסחר. הקהילה קיימה קופת גמ"ח, התקיימה בה פעילות ציונית ופעל בה בית ספר של בית יעקב מטעם אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את ביאלובז'גי בתחילת ספטמבר 1939 והחרימו דברי ערך. הם הקימו יודנרט שחבריו היו מראשי הקהילה וציוו עליו לגייס עובדי כפייה לעבודה בחקלאות בכפרי הסביבה.
באביב 1941 הקימו הגרמנים בביאלובז'גי גטו פתוח, והגיעו אליו פליטים מוורשה, מרדום ומעיירות בסביבה. באפריל 1941 הגיעו לגטו ביאלובז'גי מאות יהודים שגורשו מפשיטיק (Przytyk). היודנרט הקים מטבח ציבורי בעזרת ארגון יס"ס, ובית חולים קטן.
בקיץ 1942 נסגר הגטו. באוגוסט 1942 נעשתה סלקציה, וקבוצת צעירים שולחה למחנה עבודה באזור רדום.
ב-1 באוקטובר 1942 גירשו אנשי ס"ס, אוקראינים ושוטרים פולנים את יהודי ביאלובז'גי לעיירה הסמוכה דוביאשין (Dobieszyn); על המבצע פיקד שליצה (Schlitze), איש ס"ס מרדום. כ-4,000 יהודים מביאלובז'גי ומיישובי האזור גורשו משם למחנה ההשמדה טרבלינקה, כנראה בהמשך אוקטובר 1942.
בביאלובז'גי נותרו כ-180 יהודים והועסקו בהעברת רכוש היהודים למחסני הגרמנים. כעבור שלושה שבועות שולחו יהודים אלו למחנות עבודה, רובם לסקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna).