המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקישקונהלש 742 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כשני אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי. עם מוסדות הקהילה נמנו בית ספר יהודי ואגודות חברתיות ודתיות למיניהן.
משנת 1941 גויסו גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה.
הגרמנים כבשו את הונגריה ב-19 במארס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של קישקונהלש 555 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז ואנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. ואולם עוד בטרם פורסם צו זה הורה ראש העיר של קישקונהלש, ד"ר מיהלי קטונה (Mihaly Kathona), לנשיא הקהילה היהודית, עורך הדין ד"ר יוז'ף פרגר (Jozsef Prager), להקים ועדה להכנת העברתם של יהודי העיר לגטו. היהודים נצטוו להתפנות מהרחובות הראשיים, מהאזורים הסמוכים לבית העירייה ומהשווקים. עם זאת ציין ראש העיר במכתב לסגן הממונה על המחוז שהעברת היהודים לגטו בעירו כרוכה בקשיים, שכן הנוצרים, שעסקו ברובם בחקלאות, מתגוררים בבתי איכרים וסביבם חצרות, אורוות ודירים, והם מסרבים לפנותם ולעבור לדירות של יהודים בני המעמד הבינוני.
בסוף מאי 1944 הוקם בקישקונהלש גטו בשני גושי בניינים נפרדים – "הגטו הפנימי", שכלל 16 בתים מסביב לבית הכנסת, ו"הגטו החיצוני", שהוקם במגורי הפועלים של מפעל המקררים הנג'ה (Hangya) – ו-574 יהודים מקישקונהלש נדרשו לעקור אליו.
חמישה אנשים מונו למועצה היהודית, ובראשה עמד ד"ר פרגר, שהיה נשיאה האחרון של הקהילה היהודית בעיר. יהודי הגטו הורשו לקנות מצרכים רק באמצעות אנשים שמונו בידי המועצה היהודית וקיבלו מהמשטרה אישורים מיוחדים לשם כך. בגטו הפנימי היו מקווה ובית חולים; בגטו החיצוני היו חדר כביסה, מקלחות, ובית חולים למחלות מידבקות. הגברים בגטו גויסו לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה, וכך ניצלו מגירוש.
באמצע יוני 1944 הועברו תושבי גטו קישקונהלש לבית החרושת ללבנים בסגד (Szeged), ששימש מרכז שילוח לכ-14,000 יהודים. בין 25 ל-28 ביוני 1944 גורשו משם רוב יהודי קישקונהלש לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה, ומיעוטם – לאושוויץ.