המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקלוצ'ה 360 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רוב יהודי העיר היו סוחרים. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם הנֵאולוגי. הקהילה קיימה בית ספר יהודי.
במהומות אנטי-יהודיות שפרצו בעיר בנובמבר 1918 נורתה למוות ילדה בת ארבע, וביולי 1919, בימי "הטרור הלבן", נרצחו בקלוצ'ה ארבעה יהודים.
בשנת 1942 גויסו גברים יהודים רבים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו בחזית המזרחית, באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה הנאולוגית של קלוצ'ה 326 נפשות.
מיד לאחר הכיבוש נכנסו לקלוצ'ה יחידות צבא גרמניות. בסיועה הפעיל של האוכלוסייה המקומית עצרו הגרמנים כמה מנכבדי הקהילה ושילחו אותם לאושוויץ.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו, וב-21 במאי פרסם ראש העיר אישטוון לנטאי (Istvan Lantay) צו בדבר הקמת גטו בקלוצ'ה. ראש העיר הקצה לגטו 14 בתים לאורך שלושה רחובות. גטו נפרד, שהוקצו לו שלושה מחסנים, הוקם בקלוצ'ה ב-30 וב-31 במאי 1944, לשיכונם של יותר מ-450 יהודים מנפת קלוצ'ה ומנפת דונווצ'ה (Dunavecse).
על-פי צו ראש העיר מונתה מועצה יהודית של חמישה חברים; תחילה עמד בראשה עורך הדין מיקלוש לזר (Miklos Lazar), הנשיא האחרון של הקהילה היהודית המקומית, ואחריו – מטיאש וולף (Matyas Wolf). בכל אחד משני הגטאות היו מטבח ציבורי וחדר חולים. שני רופאים עבדו בגטאות, וחולים במצב קשה טופלו בבית החולים בעיר.
ב-18 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטאות בקלוצ'ה לבית החרושת ללבנים בסגד (Szeged), ששימש מרכז שילוח לכ-14,000 יהודים, ובין 25 ל-28 ביוני 1944 הם גורשו משם, קצתם לאושוויץ וקצתם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה.