המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקלשצ'לה כ-750 יהודים. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בעקבות כיבוש קלשצ'לה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמו עסקים פרטיים בעיירה ונאסרה כל פעילות ציבורית.
הגרמנים כבשו את קלשצ'לה ב-23 ביוני 1941; באותה העת חיו בעיירה כ-400 יהודים. משטרה מקומית שהקימו הגרמנים מיד עם הכיבוש הייתה אחראית לחטיפת יהודים לעבודת כפייה והייתה מעורבת ברציחתם של שלושה יהודים. יהודי העיירה נצטוו לשאת טלאי צהוב ותנועתם הוגבלה. בראש היודנרט שהוקם בקלשצ'לה הועמד בתחילה יושב ראש הקהילה בונים ויינר (לפי גרסה אחרת – ויימן), ואחרי שנרצח בידי הז'נדרמריה בעקבות הלשנה של פולנים, מונה תחתיו יעקב ביסטרין.
בספטמבר 1941 רוכזו יותר מ-600 היהודים שנמצאו בקלשצ'לה באותה העת בגטו מגודר שכלל 30 בתים. על-פי גרסה אחרת הוקם הגטו בראשית מאי 1942, הותקן בו שער והוצבו בו שוטרים פולנים. הגרמנים מינו שירות סדר יהודי, ותפקידו היה לשמור על הסדר בתוך הגטו. היהודים עבדו מחוץ לגטו וכך התאפשר להם להבריח אליו מזון. צעירים התארגנו במחתרת והכינו תכניות להברחת תושבי הגטו ליער.
ב-2 בנובמבר 1942 נקראו יהודי קלשצ'לה להצטייד בחפצים מעטים ולהתייצב לקראת "שילוח למחנה עבודה". לאחר ויכוח בין חברי המחתרת למבוגרים, אשר האמינו לגרמנים, ניסו כמה מחברי המחתרת להימלט לבדם. לאחר כיתור של כמה ימים, שבמהלכם הובאו לגטו כ-1,000 יהודים ממילייצ'יצה (Milejczyce), הועברו היהודים ב-6 בנובמבר למחנה מעבר ליד ביאליסטוק. ימים אחדים הוחזקו שם בתנאים קשים מנשוא, עד שגורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.