המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בקצל 110 יהודים ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית השתייכה לזרם האורתודוקסי. הקהילה קיימה בית ספר יסודי קטן. בימי "הטרור הלבן" שאחרי מלחמת העולם הראשונה רצחו אנשיהן של יחידות צבאיות-למחצה יהודי מקומי.
ב-1941 גויסו גברים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רובם הוצבו בחזית המזרחית באוקראינה, ו-15 מיהודי קצל נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של קצל שמונים נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נשאר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה (Laszlo Endre), סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. ב-24 במאי 1944 הוקם גטו קצל בשלושה בניינים סמוכים בעיר ורוכזו בו יהודי קצל וכן 26 יהודים מצ'סרטולטס (Csaszartoltes) הסמוכה. הנהלת העיר סיפקה לתושבי הגטו בשר, אך היהודים, בהיותם שומרי כשרות, סירבו לאכול אותו. החולים שוכנו בגטו בבית הכנסת, ולא היה במקום רופא לטפל בהם. נשיא המועצה היהודית, שמנתה שלושה חברים, היה ג'ורג' וטו (Gyorgy Veto).
ב-17 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו קצל לבית החרושת ללבנים בסגד (Szeged), ששימש מרכז שילוח והוחזקו בו כ-14,000 יהודים. משם הם גורשו לאושוויץ ולשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה בשלושה טרנספורטים שיצאו בין 25 ל-28 ביוני 1944.