המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם חיו בקרבו כ-500 יהודים. הם עסקו בעיקר במסחר. בעיירה היו תלמוד תורה, בית ספר ביידיש ובית ספר עברי של רשת "תרבות", ופעלו בה מפלגות ציוניות ותנועות נוער.
ב-17 בספטמבר 1939, לאחר כיבוש פולין והחלת הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, עברה קרבו לידי הסובייטים, ועד מהרה הולאמו העסקים הפרטיים בה, הפעילות הפוליטית היהודית נאסרה, ובית הספר העברי נסגר.
הגרמנים כבשו את קרבו בסוף יוני 1941. פליטים רבים זרמו לקרבו. בעיירה הוקם יודנרט, והיהודים חויבו לשאת טלאי צהוב, תנועותיהם הוגבלו, ורבים מהם גויסו לעבודת כפייה.
בסוף 1941 רוכזו יהודי קרבו בגטו שהוקצו לו כמה בתים קטנים ודלים בסמטה צדדית. בשל הצפיפות והרעב פשׂו בו עד מהרה מחלות מידבקות. יהודים בני 12 ומעלה חויבו בעבודת כפייה. הגברים עבדו בסבלות, בתיקון כבישים ובניסור עצים, והנשים בכביסה ובניקיון משרדים ובתים של הגרמנים. מפעם לפעם חויבו תושבי הגטו בתשלומי כופר לגרמנים וסבלו מעשי התעללות ורצח. בינואר 1942 עצרו הגרמנים קבוצה של גברים יהודים בכיכר השוק והוליכו אותם אל מחוץ לקרבו, ומאז נעלמו עקבותיהם.
גטו קרבו חוסל באוקטובר 1942, ותושביו, עם עוד יהודים מהסביבה, הועברו לגטו וילנה ולגטו אושמיאנה (Oszmiana).