בנות הדודות פאניה בלקאי והניה בורנשטיין מושקוביץ שהתאחדו ביד ושם מחזיקות בתמונה של אביה של פניה, ניסן בנד
האחיות הניה מושקוביץ ורבקה פטשניק היו בטוחות שאין להן קרובי משפחה. הוריהן, שמחה וינטה בורנשטיין, נפטרו כשהן היו צעירות, ונאמר להן שמשפחתן המורחבת הושמדה בשואה. שמחה וינטה נמלטו מוורשה במלחמת העולם השנייה עם שלושת ילדיהם הירש-לייב, אברם ורבקה; חנה (הניה) נולדה בסיביר. בספטמבר 1948 עלו שמחה וינטה לישראל עם שתי בנותיהם. המשפחה הייתה סבורה שהם השרידים היחידים מכל משפחתה של ינטה – אחיה ניסן בנד וארבע אחיות.
אולם לפני בריחתה של ינטה מפולין ברח גם ניסן לברית המועצות. אף שלא ידעו דבר זה על גורלו של זה, ניסן תמיד קיווה למצוא שרידים מבני משפחתו. ילדיו, פאניה בלקאי וגנאדי בנד, עלו ארצה עם משפחותיהם בעלייה הגדולה בשנות ה-90 של המאה הקודמת.
בתחילת 2016, בעקבות מסע שורשים לפולין, חיפשה פאניה במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה מידע על משפחתה ולתדהמתה גילתה דף על שם אביה ניסן שמילא שמחה בורנשטיין. בתחתית העמוד היה רשום ששמחה הוא גיסו של ניסן. מבולבלת וסקרנית, הגיעה פאניה עם בנה יבגני ליד ושם כדי לברר מי הנציח בטעות את ניסן. סימה ולקוביץ ממחלקת היעץ והמידע ערכה חיפוש בדפי העד ובמאגר שירות האיתור הבין-לאומי (ITS) ושם גילתה את הקשר בין בני המשפחה. עוד העלתה בדיקתה של ולקוביץ כי רבקה וחנה מתגוררות בישראל. וכך ב-13 בדצמבר 2016 נפגשו בני הדודים בפעם הראשונה ביד ושם.
לאחר האיחוד המרגש תיארה הניה את התדהמה שחשה כאשר התקשרו מיד ושם לבשר לה שבת דודתה מחפשת אותה. "ברגע הראשון חשבתי שיש כאן טעות", הסבירה, "אך היום כשנפגשנו הרגשתי קשר מידי; משפחתי גדלה לפתע. בזכות יד ושם גילינו שאנחנו כבר לא לבד".
"קשה לי לתאר את תחושתי", הוסיפה פאניה והציגה תמונות משפחה ישנות ששמרה ובהן צולם אביה ניסן לפני המלחמה. "אני מאוד מתרגשת ומאושרת. אבי תמיד חיפש בני משפחה וחלם למצוא אותם. כעת חלומו התגשם".
עד היום אסף יד ושם יותר משני שלישים של שמות היהודים שנרצחו בשואה. ארבעה מיליון ושבע מאות אלף מיליון שמות מתועדים במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, והם נגישים באתר יד ושם באנגלית, בעברית, ברוסית, בספרדית ובגרמנית. איחוד משפחות כמסופר לעיל, בזכות מילוי דפי עד, הוא נדיר למדי, אך יד ושם מחויב לסייע לכל מי שמחפש בני משפחה אבודים. למידע נוסף.
