באגף הארכיונים של יד ושם שמורים אלפי סרטים מקוריים מהתקופה שלפני השואה ומהשואה, ובהם יומני קולנוע, סרטי חובבים, סרטי תעמולה ומשפטים של פושעים נאצים לאחר השואה. בסרט כמקור ארכיוני טמונים רבדים רבים של מידע, ומחקר מעמיק מסייע להבין את המוטיווציה ואת האידאולוגיה של מי שצילם אותו, לזהות מקומות, מצבים ואנשים, ליצור את המסגרת הגאוגרפית ולתארך את הסרט, כל זאת כדי להעמיק את הידע ההיסטורי ולהנציח את הקרבנות. ככל שהמידע על הסרט רב יותר, כך הוא משמש מסמך היסטורי חשוב יותר.
בספטמבר 2016 נערכה ביד ושם סדנה פורצת דרך בנושא – "סרטים ארכיוניים מתקופת השואה כמקור היסטורי: מתודולוגיה ואתיקה בעידן הדיגיטלי" – בחסות התשתית האירופית לחקר השואה Holocaust Research Infrastructure - EHRI) (European.
EHRI הוא פרויקט בין-לאומי ששם לו למטרה לטפח ולקדם גישה למסמכי תיעוד של השואה הפזורים ברחבי העולם. הסדנה נועדה במיוחד למומחים וכינסה כ-30 אנשי מקצוע מן השורה הראשונה – ארכיונאים, חוקרים והיסטוריונים מאוסטריה, מצרפת, מגרמניה, מהולנד, מארצות הברית וממדינות אחרות – וסיפקה להם כלים ודרכי עבודה לשימוש בחומר מוסרט מתקופת השואה כמקור היסטורי. הדיונים עסקו בחומר מוסרט שנמצא בארכיונים ובאוספים הקשורים לשואה; באתגרים הייחודיים הכרוכים באיתור, באיסוף ובשחזור של סרטים נדירים אלו; ובדילמות מתודולוגיות וטכניות שעניינן שימוש בסרטי מקור.
אחד הסרטים שהוצגו בסדנה צולם בידי דוד טייטלבאום, צלם חובב שנולד בוויילופולה סקשינסקיה אשר בדרום מזרח פולין בשנת 1891, היגר לאחר שנים לארצות הברית והיה לאיש עסקים מצליח. טייטלבאום נהג לבקר את משפחתו בעיירת מולדתו כמעט בכל שנה, ובשנת 1938 ואולי אף בשנת 1939 הסריט את ביקוריו. בני המשפחות טייטלבאום, רפפורט וסרטוריה, שכניהם ומכריהם תועדו במצלמתו.
הגרמנים כבשו את וויילופולה ב-1939. ב-26 ביוני 1942 נשלחו יהודי העיירה לגטו ברופצ'יצה. לפני הגירוש רצחו הגרמנים כ-50 יהודים חולים וקשישים. כמה מהאנשים שמופיעים בסרט של טייטלבאום נרצחו באותו יום.
לפני כמה שנים הופקד ביד ושם סרט נדיר זה שצולם בצבע ומתעד את החיים היהודיים בשטעטל של וויילופולה לפני המלחמה. בעזרת קרובים (במיוחד חנה רחל גלוקסמן, אחייניתו של דוד טייטלבאום) הצליחו ביד ושם לזהות רבים מן המצולמים בסרט. מאז הועלה הסרט לערוץ היוטיוב של יד ושם, הוא זכה ליותר מ-150,000 צפיות.
"הסרטים הללו פותחים צוהר לעולמן של הדמויות המצולמות וגם לעולמם של יוצרי הסרטים", מסבירה אפרת קומיסר, ראש מדור סרטי מקור באגף הארכיונים של יד ושם ואחת המרצות בסדנה. "זוהי המחויבות שלנו, הארכיונאים, לחקור את הסרטים הללו לעומק ולהציגם לקהל הרחב בדרך המדויקת והנכונה ביותר האפשרית, ובכך לעצב זיכרון חזותי מדויק יותר של השואה. בסרט יש דבר מה שאין בסוגי תיעוד אחרים – כתובים, מושמעים, ואפילו בתצלומים: מראות האנשים, המקומות והאירועים, המתארים באופן חי את ההתרחשויות בזמן אמת. במובן מסוים הצפייה בהם כמעט מחזירה אותם לחיים"
