• הקדמה
• תולדות קהילת ברטיסלווה עד השואה
• ברטיסלווה בתקופת השואה
• קהילת ברטיסלווה אחרי השואה
  • החזרה לחיים
  • הנצחת הקהילה
  • דפי עד
  • בקעת הקהילות
• עקבותיהם נשארו
• וידאו

קהילת ברטיסלווה אחרי השואה

החזרה לחיים

לעיר [ברטיסלווה] היו כניסות אחדות, ולא היה אפשר להשגיח על כולן [...] ושיירות ארוכות נראו נעות בדרכים הבוציות. ביליתי שעות רבות, מתבונן בדומייה. היתה זו תהלוכה אין-סופית של החלשים והפצועים [...] מזון לא היה ורבים מן העקורים עמדו בתורים הארוכים לקבל את מנת המרק [...] הם נשאו עמם קערות וכלי אכילה מכל הסוגים שהפכו עתה לחפצים יקרי-ערך. פרט לכך לא היו להם כמעט חפצים אישיים – אולי שמיכה ישנה, או זוג מגפיים [...] חיפשתי ביניהם אחר אפוקה או אניוקה [אבא או אמא]. שלמה ברזניץ
מתוך, שדות הזיכרון, עמ' 129

באפריל 1945 שוחררה ברטיסלווה בידי הצבא האדום והתקבצו בה מאות יהודים שיצאו ממקומות מסתור. כבר באותו חודש התחדשו חיי הקהילה בעיר. בימים הראשונים פרצה מחלוקת בין האורתודוקסים לנאולוגים (המתקנים או המחדשים בדת) על דרכה של הקהילה ועל אופיה. בספטמבר 1945, בהתערבות השלטונות, הוחלט שהקהילה תתאחד ותתנהל על פי המנהג האורתודוקסי.

הקהילה המתחדשת קיימה תפילה בציבור בבתי תפילה והקימה את מוסדותיה מחדש. היא החזיקה שני בתי עלמין, מקווה, משחטה, מטבח ציבורי, מאפיית מצות ומוסדות ציבור נוספים. בעזרת הג'וינט נפתחו מחדש בית חולים יהודי, בית אבות ובית יתומים. רב הקהילה, ר' מרדכי ליבוביץ, ביקש לפתוח את ישיבת פרשבורג מחדש אך הדבר לא עלה בידו. לעיר המשיכו להגיע מאות ניצולים סלובקים מן המחנות, ונפתחו עבורם אכסניות זמניות ובתי אוכל. כן שימשה העיר אחת מתחנות המעבר הגדולות והחשובות עבור כ-100,000 פליטים יהודים מפולין, רומניה והונגריה.

מיד בתום המלחמה התחדשה פעילותן של תנועות הנוער הציוניות בברטיסלווה וההנהגות הארציות של התנועות שכנו בעיר. "השומר הצעיר" ו"בני עקיבא" פתחו מעונות הכשרה בהם שהו נערים ונערות יתומים עד עלייתם לארץ ישראל. בעיר פעלו גם "מכבי הצעיר" ו"בית"ר" ובמוסד החינוכי של "השומר הצעיר" התחנכו עשרות נערים ונערות.