סיפורה של הקהילה היהודית בברטיסלווה

ברטיסלווה בתקופת השואה

תחת שלטון סלובקי

סלובקיה, 1938, שלט הנושא כיתוב אנטישמי: "עזרו לנו להיפטר מהיהודים" ברטיסלווה, מרס 1939, חנותו של סמואל אקשטיין שניזוקה בהתפרעויות המוניות. בתצלום ניתן להבחין בחלונות הראווה המנופצים שנבזזו ברטיסלווה, חנותו של סמואל אקשטיין לפני המלחמה ברטיסלווה, 1940, צבי רייטר בפתח מתפרה יהודית. צבי לחם כפרטיזן, שרד ועלה לארץ ישראל סלובקיה, קריקטורה אנטישמית תלמידים בבית הספר התיכון האורתודוקסי בברטיסלווה עם מוריהם, 1941 סלובקיה, קריקטורות וגרפיטי אנטישמיים על חלונות בניין תצלומו של ברתולומי רוזנצוויג, יליד 1924, מתוך תעודת זהות שהנפיק "מרכז היהודים" (ÚŽ) בברטיסלווה ב-1941 תעודת זהות על שם ורה דיאמנטובה, ילידת 1925 שהנפיק "מרכז היהודים" (ÚŽ) בברטיסלווה ב-1941. ורה נספתה בשואה ברטיסלווה, 1941, בני נוער יהודים בקורס גננות ברטיסלווה, 22 בינואר 1942, בחור ובחורה. בגב התצלום כתוב: לזכרון מנלי סימן זיהוי ליהודי סלובקיה בעלי "תעודת חסות" : העברת עצמות ושברי מצבות מבית העלמין היהודי הישן בברטיסלווה עקב חילול בית העלמין והריסתו ברטיסלווה, 1942: חלקת החת"ם סופר שנשארה בבית העלמין היהודי הישן לאחר חילולו והריסתו ברטיסלווה, 1943. מימין - רות (שמידט) גליס
יום יום מתחדשות גזרות הרשות, השוקדת לצמצם את חיי היהודים ולבודדם מסביבתם הלא-יהודית, הקרויה כיום "ארית"... אבל בפנים עוד הומים החיים כתמול-שלשום. עדיין מצטופפים המונים בבתי הכנסת ובבתי המדרש שברובע היהודי, אף כי הדבר כרוך מעתה בסכנות. ירמיהו נוימן

במרס 1938, לאחר סיפוחה של אוסטריה לרייך הגרמני, הגיעו לברטיסלווה מאות פליטים יהודים, רובם מגרמניה ואוסטריה. יהודי העיר דאגו להם עד להגירתם בספינות לארץ ישראל. לאחר מכן הגיעו לברטיסלווה גם פליטים יהודים משטחי צ'כיה.

באוקטובר 1938, לאחר שסלובקיה קיבלה אוטונומיה, החלו לאומנים סלובקים וצעירים גרמנים חברי ארגונים פרו-נאצים לפגוע ביהודי ברטיסלווה. הם פרצו לבתי כנסת ולמוסדות ציבור, ניפצו שמשות, הרסו והשחיתו רכוש ופגעו בעוברי אורח יהודים, שרבים מהם נזקקו לטיפול רפואי. בנובמבר 1938 הוגלו עשרות משפחות יהודיות חסרות אזרחות סלובקית אל מעבר לגבול, לשטח הפקר בין סלובקיה והונגריה. השלטון החרים את רכושם ומסר את דירותיהם לתושבים לא יהודיים בעיר. הקהילה היהודית בברטיסלווה התגייסה לעזרת העקורים וסיפקה להם מזון ובגדים חמים. כעבור זמן מה בהתערבות הקהילה וגופים בינלאומיים הורשו מקצתם לחזור והשאר הועברו להונגריה. באותה עת הורחקו חברי מועצת העיר היהודים והמפלגה היהודית-לאומית הוצאה אל מחוץ לחוק.

במרס 1939 הוקמה סלובקיה העצמאית, מדינה גרורה של גרמניה הנאצית בראשות יוזף טיסו – נשיא,  ו-וויטך טוקה – ראש הממשלה, ומצב יהודיה החמיר. ברטיסלווה הפכה לבירת סלובקיה ומקום מושבם של מוסדות המנהל הציבורי. יהודי ברטיסלווה היו הראשונים מקרב יהודי סלובקיה שסבלו השפלות, רדיפות והגבלות כלכליות. בסוף 1939 נשללו רשיונותיהם של רוב הרופאים ועורכי הדין היהודים, ופקידי ציבור יהודים רבים פוטרו. פעילותם של הארגונים היהודים נאסרה מלבד הקהילות ומוסדותיהן. יהודים רבים גורשו מדירותיהם ברחובות מרכזיים בעיר, דירות שהוחרמו לטובת מקורבי השלטון. מאות משפחות נאלצו לנטוש בחיפזון את דירותיהן, ולהצטופף ברובע היהודי ובפרברים, בתנאים ירודים ובחוסר כל. בפקודת השלטונות הוקם בברטיסלווה "מרכז היהודים" (אוז'"ה, ÚŽ, (Ústredna Židov. התלמידים היהודים סולקו מבתי הספר הכלליים והלימודים התקיימו בבתי הספר היהודים עד תחילת הגירושים למחנות ההשמדה בפולין, באביב 1942.

בראשית 1941 גברו מאמצי השלטונות לנשל את היהודים מרכושם. מאות חנויות ועסקים יהודים נסגרו וחלקם הועברו לידים סלובקיות או גרמניות. רוב יהודי העיר נותרו מובטלים. חלקם גויסו לעבודות כפייה ומאות משפחות נזקקו לסיוע ממוסדות הקהילה.

שתי הקהילות, האורתודוקסית והנאולוגית, המשיכו לפעול כמקודם. בסוף 1939 פרש ר' עקיבא סופר מהרבנות אחרי 33 שנות כהונה ועלה עם חלק מתלמידיו לארץ ישראל. בנו, ר' שמואל בנימין סופר נבחר במקומו לכהונת הרב האורתודוקסי וניהל את ישיבת פרשבורג שמספר תלמידיה פחת. הישיבה התקיימה עד קיץ 1943.

ב-1942 נחצבה מנהרה מתחת בית העלמין היהודי הישן בעת סלילת כביש, ובית העלמין חולל ונהרס. שרידי העצמות הועברו לבית העלמין החדש ונטמנו בקבר אחים יחד עם שברי מצבות שנותצו. נותרה רק חלקת קבר קטנה ובה קברי החת"ם סופר וכמה רבנים ואישי ציבור.