השלכות משפט אייכמן על תפיסת השואה בארץ ובעולם

המשפט הביא לתמורה ניכרת גם בקרב בני הנוער בארץ ובעולם היהודי ביחסם לשואה. עד למשפט הייתה השואה, בעיניהם, נושא מרוחק וערטילאי. משפט אייכמן היה חוליה חשובה ומשמעותית בתהליך הנחלת השואה לתלמידים הישראלים והיהודים. תהליך זה הבשיל בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, במסעות של תלמידי בתי-ספר לאתרי הגטאות ולמחנות בפולין, ובדמות כתיבת עבודות שורשים. כתולדה של המשפט, השואה נתפסת כיום כחלק בלתי נפרד מזהותו של הישראלי והיהודי.

משפט אייכמן שימש גם כזרז לפתיחתם של משפטים חשובים אחרים נגד פושעים גרמנים-נאצים שמקצתם הסתתרו ברחבי העולם ומקצתם שימשו בתפקידי מפתח בגרמניה שאחרי המלחמה. המשפט החשוב ביותר היה משפטם של פושעי אושוויץ, שנפתח בשנת 1963 בפרנקפורט על נהר מיין. בעקבותיו התגבר החשש בקרב פושעים נאצים מסתתרים, בעיקר בדרום אמריקה, והם נאלצו לנקוט אמצעי זהירות מוגברים. בשנת 1965, ביצע "המוסד" התנקשות בחייו של מחסל יהדות לטוויה, הרברט צוקורס, שהסתתר בפַּרַגוַוי.

משפט אייכמן הפנה זרקור גם אל מי שבעברם היו פושעים נאצים, ואחרי המלחמה מילאו בגרמניה תפקידים פעילים בתחומי ממשל ותרבות. מן ההיבט המשפטי-המוסרי הזה אפשר לציין שתי פרשות: האחת – פרשת הַנְס גלוֹבְּקֶה והקנצלר קוֹנְרַד אַַדֶנאוּאֶר, שעוררה סערה בישראל ובעולם המערבי, והשנייה -  המאבק שניהלה ישראל נגד המדענים הגרמנים שפעלו במצרים בתחום פיתוח הטילים.

המשפט הניב ספרות עשירה: עד היום נכתבו על אודותיו וראו אור למעלה משש מאות ספרים במגוון סוגים ובעשרות שפות, וכן הופקו עשרות סרטים תיעודיים וארבעה סרטים עלילתיים. משוררים וסופרים ידועי שם כתבו על המשפט, ובכללם: אלי ויזל, פרימו לֵוִי נתן אלתרמן וחיים גורי. המשפט חולל דיונים אינטלקטואליים בין מלומדים בארץ ובעולם, שהידוע מביניהם הוא הפולמוס סביב סקירותיה העיתונאיות מאולם המשפט של חוקרת הפילוסופיה של הפוליטיקה חנה ארנדט.

בעקבות משפט אייכמן חלה תפנית במעמדו של יד ושם ובחשיבותו כמקור שסיפק את התשתית המחקרית-ההיסטורית לצוות ההכנה של המשפט. אחרי המשפט החל יד ושם לתפוס בהדרגה מקום מרכזי כאתר הלאומי והבין-לאומי הראשי לחקר תקופת השואה והנצחתה. מאגרי המסמכים והתצלומים, לצד העדים והעדויות שסיפק "יד ושם" לתביעה, קיבעו את מקומו כמאגר הידע הרחב והמלא על השואה.