"בעוד שבוע יחול החג שלך [יום הולדתך]. כמה משתוקק אני להיות אתכם, לנשק אותך ולשחק אתך."
כך כתב ליאו כהן, מראשי הנהגת הצופים היהודים בצרפת, ב-26 ביולי 1944, לבנו אריאל בן הארבע. חמישה ימים אחר כך, ב-31 ביולי, שולח ליאו כהן ברכבת הגירוש האחרונה שיצאה מדרנסי לאושוויץ.
ליאו כהן, יליד ליבק שבגרמניה, היגר ב-1933 לפריס. ב-1936 נשא לאישה את רחל לבית שלוס שהגיעה אף היא מגרמניה. נולדו להם שלושה ילדים: נעמי (1938), אריאל (1940) ואביבה (1944). מימיו הראשונים בצרפת היה ליאו פעיל בהנהגת תנועת הצופים היהודים בצרפת (EIF). הוא הוביל את ההנהגה הרוחנית של התנועה וחינך לערכים יהודיים, אהבת הדת וארץ ישראל, לימד עברית והקים את מקהלת הצופים ששרה ניגונים דתיים ושירי ארץ ישראל.
ב-1939 גויס ללגיון הזרים ולאחר שחרורו עבר עם משפחתו למואסק ומשם לחווה בלוטרק. לאחר כיבוש צרפת במאי 1940 הקימה תנועת הצופים בדרום צרפת מערך הצלה ומסתור, ולאחר כיבוש הדרום ("משטר וישי") על ידי גרמניה הנאצית בנובמבר 1942 – גם מאבק מזוין. ב-2 במאי 1944 הוברחו רחל ושלושת הילדים לשוויץ. ליאו נשאר בצרפת הכבושה והמשיך בתפקידו כמנהיג רוחני. ב-16 במאי נתפס כשניסה להבריח קבוצת צעירים. הוא נחקר על ידי הגסטפו, נשלח לדרנסי ומשם שולח לאושוויץ.
במאי 2018 נמסרו ליד ושם, במסגרת המבצע הלאומי "לאסוף את השברים", שני יומנים המתעדים פעילות של בית ילדים יהודים בשרדון, שוויץ, בתקופת המלחמה, שהתנהל על פי ערכים יהודיים וצופיים. את היומנים מסר רֶמי טייב, בנה של סוזן מרבורגר (טייב-לוי) שהיתה מדריכה בבית הילדים בשרדון וחניכה בתנועת הצופים היהודים בצרפת. באחד היומנים מנובמבר 1944 מתועדת פעולה שהוקדשה לליאו. בפעולה הוקרא "מכתב הפרידה מאת מנהיגנו היקר ליאו כהן שנסע ליעד בלתי ידוע".
וכך כתב ליאו כהן לחבריו בתנועת הצופים היהודים בצרפת ב-30 ביולי 1944, יום צום תשעה באב, ערב שילוחו מדרנסי לאושוויץ:
למרות כל התקוות [...] בכל זאת יש להם זמן לשלוח אותנו למחנות [...] תחזיקו מעמד לבל תפלו ברשתם [...] דווקא במקום הזה [במחנה] מוכיח אדם בכל רגע ורגע אם הוא באמת יהודי וצופה, אם הוא אנושי במובן הטוב של המילה [...] אל תרחמו עלינו [...] להתראות בקרוב, אל תדאגו...
ב-2011 מסרה ליד ושם נעמי קאסוטו, בתו של ליאו כהן, דף עד לזכר אביה. ב-2018 מסר ליד ושם אריאל כהן, בנו של ליאו, את מכתב הברכה האחרון ששלח לו אביו ליום הולדתו הרביעי.
יום רביעי, 6 באב [26 ביולי] 1944
אריאל היקר שלי,
בעוד שבוע יחול החג שלך [יום הולדתך]. כמה משתוקק אני להיות אתכם, לנשק אותך ולשחק אתך... אבל עכשיו לא נותר לי אלא להגיש לך מילה קטנה זו, את סימן החיים הקטן הזה.
נתראה בקרוב, מחבק אותך באהבה,
אבא שלך
