מכתבים אחרונים מהשואה: 1944

14 במאי 1944

גטו טרזין

"נוסעת היום מכאן - חכי לדואר."

מכתבה האחרון של רוזה פאייר

כך כתבה רוזה פאייר (Feier) לבית פישר על פיסת נייר קטנה לפני שילוחה מגטו טרזין יחד עם בנה בן ה-9 פריץ אל מותם באושוויץ.

רוזה וזיגמונד-זוסיע פאייר חיו בווינה. זיגמונד, יליד פולין, היה יצרן כובעים ורוזה, ילידת הונגריה, היתה פקידה. נולדו להם שני בנים - אריך (1923) ופריץ (1935).

ב-1939 ברח זיגמונד לשנחאי וניסה להשיג אשרות הגירה לבני משפחתו. באוקטובר אותה שנה יצא אריך מווינה במסגרת עליית הנוער לארץ ישראל דרך יוגוסלוויה בקבוצה שלימים נודעה כקבוצת "קלדובו-שאבאץ" (Kladovo–Šabac). מתוך כ-1,200 המעפילים בקבוצה הגיעו לארץ ישראל בסתיו 1941, לאחר תלאות רבות, רק כ-200 בני נוער וביניהם אריך פאייר. חברי הקבוצה שנותרו ביוגוסלוויה נרצחו בשואה. אריך הגיע למקווה ישראל.

רוזה ופריץ נשארו בווינה. אמה של רוזה, ברתה פישר, חלתה. רוזה לא רצתה לנטוש את אמה ונותרה בווינה עם פריץ. ברתה נפטרה ב-1940.

ב-26 בפברואר 1942 שלחה רוזה לבנה אריך מברק קצר באמצעות הצלב האדום:

ילדי האהוב, מקווה שאתה בריא. אנחנו בסדר... נשיקות וחיבוקים יקירי, אמא שלך ופריצי. תחיו בטוב.

בגרמנית המילה "תחיו בטוב" (תרגום מילולי של "Lebewohl") היא מילת פרידה שנהוג לכתוב בסופי מכתבים כשברור לכותב שהוא לא יתראה יותר עם נמען המכתב.

במכתב אחר כתבה רוזה: "אני טיפשה, טיפשה, טיפשה!" בכך התכוונה לטעות שעשתה כשלא ברחה מווינה עם בנה הקטן פריץ כשעוד יכלה, כי העדיפה להישאר עם אמה עד הרגע האחרון.

ב-24 בספטמבר 1942 שולחו רוזה ופריץ לגטו מחנה טרזין, וב-16 במאי 1944 גורשו ל"מחנה המשפחות" באושוויץ-בירקנאו. ב-10 ביולי נרצחו רוב שוכני "מחנה המשפחות".

אריך התגייס לצבא הבריטי ולאחר המלחמה התאחד עם אביו זיגמונד. בישראל עברת אריך את שמו לאפרים להב. אפרים ואשתו מרים פורמן, ציונית מאנגליה, בנו את ביתם בירושלים. נולדו להם שני ילדים, תמי ויונתן. אפרים היה עיתונאי ועורך חדשות בקול ישראל וכתב גם לעיתון הגרמני "די וולט" ("Die Welt", "העולם").

ב-1957 מסר אפרים-אריך דף עד לזכר אמו רוזה ואחיו פריץ. ב-2012 מסר יונתן להב, נכדה של רוזה, ליד ושם למשמרת עולם מכתבים, מסמכים ותצלומים משפחתיים, במסגרת הפרויקט הלאומי "לאסוף את השברים" וביניהם המכתב האחרון של רוזה המוצג בתערוכה זו. המכתב נמצא  בעזבונו של אפרים להב.