סיפורם של שישה חסידי אומות העולם באושוויץ

לודוויג ורל (1967-1906) שהה 11 שנים בתור אסיר פוליטי במחנות ריכוז נאציים. הוא נעצר לראשונה בידי הגסטאפו ב-1934, ונשלח לדכאו בעוון הפצת עלון בקרב תושבי מינכן בו תוארו זוועות המחנה. לאחר תשעה חודשים בתוך תא בידוד אפל, הוצב בנגרייה של המחנה ואחר כך, בתור אח מוסמך, הוצב במרפאת במחנה.

ב-1942 נשלח ורל לאושוויץ יחד עם 17 אחים רפואיים לטפל בהתפרצות של מגפת טיפוס שאיימה לא רק על האסירים אלא גם על סגל המחנה הגרמני. הוא מונה להיות Lagerälteste (אחראי מחנה) על בתי החולים. במסגרת התפקיד, ובניגוד לפקודות המפורשות של ה-SS, העסיק ורל רופאים יהודים ובכך הציל אותם ממוות בטוח. הוא סיכן את עצמו בניסיון להשיג כמות מספקת של תרופות הכרחיות וציוד רפואי על מנת לטפל בחולים וכן זייף רשימות סלקציה על מנת להציל מטופלים יהודים ממוות בתאי הגז.

ורל הועבר מתפקידו ונכלא שוב בתא בידוד בעוון הפרה עקבית של פקודות ה-SS שמטרתן היתה להקטין בהתמדה את מספר האסירים. לאחר זמן מה שוחרר ובזכות מוצאו הגרמני וגילו המבוגר, הוצב במחנה עבודה סמוך לאושוויץ בשם גונטרגרובה (Güntergrube). גם כאן היתה לורל השפעה מרובה על גורל האסירים היהודים. הוא הגן על 600 האסירים היהודים מפני היחס הגרוע של ה'קאפואים' (מנהלי העבודה) הגרמנים האכזריים ודאג שיקבלו את הביגוד והמזון שמגיע להם. אפילו אסירים עם שחפת הצליחו לשרוד בזכות העובדה שורל פטר אותם מעבודה קשה והגן עליהם בתחבולות שונות מפני מסדרים של רופאי ה-SS. בזמן פינוי אושוויץ, הוא סייע לאסירים לברוח ממצעדי המוות.

לאחר המלחמה היה ורל יו"ר ארגון אסירי אושוויץ לשעבר בגרמניה. הוא הקדיש את חייו להנצחת פשעי הנאצים ולהעמדת המבצעים לדין. ב-1963 היה מהעדים המרכזיים ב"משפט אושוויץ" בפרנקפורט.

ב-19 במרס 1963 הכיר יד ושם בלודוויג ורל כחסיד אומות העולם.