מרטין אוהר
סלובקיה
מרטין אוהר (Martin Uher), לשעבר שחקן בנבחרת הכדורגל הלאומית של צ'כוסלובקיה, היה שותף בחנות טקסטיל בברטיסלווה בתקופת המלחמה. הוא היה ידוע בצ'כוסלובקיה, הן כחבר במועדון הכדורגל "סלובן" בברטיסלווה וחבר הנבחרת הלאומית, והן כאיש החברה הגבוהה. בין חבריו היהודיים הרבים היתה אליזבת פליישר (נולדה ב-1923), בתם של קרול ורגינה ואחותו של פאלו. בתקופת הגירוש של נערות ונשים צעירות באביב 1942 הגיע אוהר לבית משפחת פליישר והציע לאליזבת מחסה בביתם של קרובים בכפר וישטוק, מצפון-מזרח לברטיסלווה. אליזבת התחבאה עד שהסכנה חלפה ושבה לביתם של הוריה. בזכות העזרה שהגיש אוהר הפכו בני שתי המשפחות לידידים קרובים.
בשנת 1943 לא חודש אישור העבודה של קרול פליישר והוא פוטר מעבודתו. בני משפחתו עמדו בפני סכנת שילוח למחנה עבודה בסלובקיה, ועל כן הבריח אותם אוהר להונגריה. לאחר הפלישה הגרמנית להונגריה במרס 1944 חזר אוהר להונגריה כדי להציל את בני משפחת פליישר מהסכנה בפניה עמדו שם. הבן פאלו היה באותה תקופה במעצר בהונגריה, אך אוהר הבריח את יתר בני המשפחה בחזרה לסלובקיה. לאחר פריצת ההתקוממות הלאומית הסלובקית ופלישת גרמניה לסלובקיה בסוף אוגוסט 1944, התחדש מעצר היהודים. אוהר החביא את בני הזוג פליישר באחד מחדרי האחסון של חנותו ואת אליזבת הביא בחזרה לקרוביו בווישטוק.
באותה תקופה סייע אוהר ליהודים אחרים שהיו במצוקה והחביא אותם עם בני הזוג פליישר. בין אלה שלהם הציע אוהר מקלט זמני או קבוע היו מגדה מרקשטיין מניטרה, אימריך רוזנברג (לימים הייני), מורו לוין וגרדה שקלי. אוהר דאג לסיפוק צרכיהם של כל המסתתרים. עדותו של אימריך רוזנברג-הייני מגלה רבות על פעולותיו של אוהר במהלך המלחמה.
בשנת 1944 ברח הייני מהונגריה לסלובקיה ואוהר העסיק אותו בשכר בחנותו והרשה לו לישון בדירתו בחינם. מצב זה נמשך עד סוף ינואר 1945, עת תפסו סוכני גסטפו את הייני כשזה הלך בעיר וגירשו אותו לטרזיינשטט, שם שרד עד תום המלחמה.
אוהר נחשד לאחר מכן בסיוע ליהודים והמסתתרים חששו מחיפושים בחנותו. על כן מצא אוהר מקום מחבוא חדש ליהודים שהיו תחת חסותו, אך עקב הלשנה נתפסו יהודים אלה על ידי הגרמנים בתחילת 1945 ונלקחו לטרזיינשטט. בני משפחת פליישר שרדו והתאחדו עם אליזבת ופאלו.
לאחר המלחמה נישאו מרטין אוהר ואליזבת פליישר ונולד להם בן. הנישואין לא נמשכו זמן רב, ולאחר מספר שנים נפרדו בני הזוג אך נותרו בקשרי ידידות.
הכרתו של יד ושם נגעה ללבו של מרטין אוהר. כששמע על התואר שקיבל חגג את יום הולדתו ה-85. במכתב תודה ליד ושם ציין אוהר שההכרה היתה המתנה הטובה ביותר שיכול היה לקבל. הוא לא הגיע לטקס עצמו. מרטין אוהר הלך לעולמו בשנת 1991.
ב-20 ביוני 1990 הכיר יד ושם במרטין אוהר חסיד אומות העולם.
מסמכים נלווים
יד ושם מודה למרדכי פליישר על מתן חומרים ורקע לסיפור.