דניאליוס זילביציוס, אונה ואדולפינה זילביציינה

ליטא

אונה זילביציינה (Ona Žilevičienė, נולדה ב-1912 לבית אקמנסקיינה) התגוררה עם בעלה דניאליוס זילביציוס (Danielius Žilevičius, נולד ב-1900) ועם חמותה אדולפינה זילביציינה (Adolfina Žilevičienė) בווילנה. אונה עבדה בתור מזכירה במשרד הבריאות. דניאליוס עבד במשרד הפנים ושיחק בקבוצת הכדורגל לפל"ס קובנה ובנבחרת הכדורגל הלאומית של ליטא. לפל"ס היתה קבוצת כדורגל ליטאית שמקום מושבה היה בקובנה בין מלחמות העולם. המועדון נוסד בשנת 1919 והיווה יחידה רב תרבותית, בו שיחקו ארבעה ליטאים, ארבעה גרמנים, שחקן ממוצא אנגלי, שחקן ממוצא יהודי ושחקן ממוצא סרבי.

בתקופת הכיבוש הנאצי ראתה בכל יום אונה מחלון משרדה קבוצת יהודים מובאת מהגטו כדי לנקות את הרצפות והשירותים ולגרוף שלג מהמשטחים וממגרשי הטניס. אחרי זמן מה הבחינה אונה שאחת הנשים היהודיות תמיד הגיעה עם ילדה בת ארבע בערך. גם לאונה היתה ילדה בת ארבע, ועל כן ניגשה לאישה והציגה את עצמה. שמה של האישה היה פוליה רודניק, ושם בתה היה גניה. מאותו יום היתה אונה מברכת את פוליה וגניה בכל פעם שראתה אותן, ותמיד היתה נותנת לילדה ממתק כלשהו. לעתים היו מגיעים עם קבוצת המנקים גם יצחק-אברהם, בעלה של פוליה, ובנם בן העשר שימקה (שמחה), לעבוד במשרד, וכך התוודעה אונה גם אליהם.

בקיץ 1943, כשהחלו הגרמנים לגרש את יושבי הגטו לאסטוניה, התחננה פוליה בפני אונה להציל את גניה. אונה התייעצה עם בעלה ועם חמותה והסכימה. לאחר ימים מעטים, בסוף יום העבודה, עזבה אונה את המשרד עם גניה. היא היתה מבועתת כשהלכה בעיר עם גניה: היתה לה הרגשה שאנשים סביבה יודעים שהילדה היא מהגטו. לאחר שהגיעו לביתה בשלום, הפשיטה חמותה של אונה, אדולפינה, את גניה, שרפה את בגדיה מלאי הכינים וחפפה את שערה בנפט. לאחר שנרחצה וקיבלה ארוחה, הוכנסה גניה לחדר ילדים שמעתה נועד להיות שלה: בנם ובתם של בני הזוג זילביציוס הועברו לבית אמה של אונה בטיטובנאי, ליד שאוולי. הוסכם שאם תהיה בדיקת מסמכים, תוצג גניה בתור יודיתה, בתם של בני הזוג זילביציוס. שכניהם וידידיהם של בני הזוג לא ידעו על נוכחותה של גניה בדירה.

בני הזוג זילביציוס התייחסו אל גניה בחיבה גדולה וקיוו, למענה, שהוריה ישרדו. לאחר חיסול הגטו, בספטמבר 1943, לא התקבל סימן חיים מההורים.

גניה רודניק נותרה עם בני הזוג זילביציוס עד השחרור, בחסות זהותה השאולה, בתור בתם. מדי פעם היו אונה או דניאליוס הולכים לטיטובנאי כדי לראות את ילדיהם אך לא הביאו אותם עמם לווילנה, עקב מחסור במזון ועקב נוכחותה של הילדה היהודיה. בקיץ 1944, כשביקרה אונה את ילדיה בטיטובנאי, נעו קווי החזית מערבה ואונה איבדה את הקשר עם בעלה. אונה לא ידעה מה מתרחש בווילנה. היא לקחה את ילדיה וברחה מערבה, הרחק מכוחות הצבא האדום המתקרבים. רק לאחר מספר שנים גילתה שדניאליוס חי, והם הצליחו להתכתב.

בינתיים, ביולי 1944 שחרר הצבא האדום את וילנה. גניה המשיכה לחיות עם דניאליוס ואדולפינה זילביציוס, כעת באופן חוקי, אך דבר לא נודע על הוריה של גניה. בשנת 1947 לקח ארגון יהודי מקומי את הניצולה ממציליה והעביר אותה לידי משפחה יהודית מאמצת. בשנת 1957 עזבה גניה את ליטא ולאחר שנתיים עלתה לישראל. היא התכתבה עם דניאליוס עד מותו ב-1963. אונה התיישבה בארצות הברית וקיצרה את שם משפחתה לזיליוס. בשנות האלפיים מצאה את גניה, שהתחתנה והחליפה את שמה לגורליק.

ב-26 באפריל 2006 הכיר יד ושם באונה זיליוס (זילביציינה), בדניאליוס זילביציוס ובאדולפינה זילביציינה חסידי אומות העולם.

יד ושם מודה ליודיתה קלו ולג'יין קמפבל על המידע והחומרים הנוספים שסיפקו עבור סיפור זה