המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו ברדון כ-900 יהודים – כשני שלישים מתושביה. רובם עסקו במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה. בישיבת חפץ חיים שהקים "החפץ חיים", רבי ישראל מאיר הכהן, למדו כ-300 תלמידים, ובעיירה היה גם בית ספר של רשת "תרבות". בעקבות כיבוש רדון בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמו העסקים הפרטיים בעיירה. בנייני הישיבה ובית הספר הוסבו למחסני תבואה, ותלמידי הישיבה עברו בתחילת 1940 לווילנה.
רדון נפלה בידי הגרמנים ב-30 ביוני 1941. מיד לאחר כניסתם לעיירה חויבו היהודים לשאת טלאי, גויסו לעבודות כפייה והוטלו עליהם תשלומי כופר. בפקודת הגרמנים הוקם יודנרט של שישה חברים ובראשו נח דולינסקי, וכן הוקם שירות סדר יהודי ובו ארבעה שוטרים.
בסוף ספטמבר 1941 הגיעו לרדון פליטים יהודים מאיישישקי (Ejszyszki; אחרי המלחמה איישישוק [Eisisok], ליטא), והיודנרט סיפק להם תעודות תושב.
באוקטובר 1941 רוכזו יהודי רדון בגטו. אל הגטו הובאו גם יהודים נוספים מהסביבה, ומספר התושבים בו הגיע לכ-1,700. בינואר 1942 הוציאו הגרמנים להורג כארבעים פליטים מלידה שישבו בגטו רדון וכן את מפקד שירות הסדר היהודי ובני משפחתו. באביב 1942 הועברה קבוצת יהודים מרדון למחנה עבודה בקרסנה (Krasne).
ב-8 במאי 1942 כותר הגטו ושעריו נחסמו. ב-10 במאי נלקחו כ-100 גברים יהודים לחפור בורות מחוץ לרדון. בזמן החפירה, על-פי אות מן הנפח מאיר סטולייר, הסתערו היהודים על השומרים באתי החפירה שבידיהם ופתחו במנוסה; 17 מהם הצליחו להימלט, והיתר נורו למוות. לאחר שנחפרו הבורות נעשתה סלקציה. כ-1,000 מתושבי הגטו הובלו למקום ונורו למוות, וכ-300 בעלי מלאכה ובני משפחותיהם נשארו בגטו. עוד כ-300 יהודים הצליחו לברוח או להסתתר במהלך האקציה.
אחרוני התושבים בגטו ועוד כמה יהודים שנחבאו עמם הועברו לגטו שצ'וצ'ין (Szczuczyn) ב-7 או ב-8 ביוני 1942.