המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בשוויירז'ן נובי כ-430 יהודים – כשליש תושביה. רובם עסקו במסחר זעיר, ברוכלות ובמלאכה. עם הכיבוש בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמה הפעילות הכלכלית בעיירה.
הגרמנים כבשו את שוויירז'ן נובי ב-27 ביוני 1941. מיד לאחר הכיבוש רצחו הגרמנים זוג יהודים. על היהודים הוטלו גזרות ובהן החובה לשאת טלאי והגבלת תנועותיהם. הגרמנים מינו יודנרט של חמישה חברים ובראשו הועמד ישראל צלקוביץ'. במסדר שנערך באוגוסט 1941 נלקחו מיהודי שוויירז'ן נובי כסף ודברי ערך וכסף, ובסיומו הוכו שניים מהם ונורו למוות. לאחר מכן התפטרו שניים מחברי היודנרט, והגרמנים מינו יודנרט חדש, של 12 חברים. ב-4 באוקטובר 1941, על-פי הוראת הגרמנים, ריכז מזכיר היודנרט שווטג (Shvatag) כ-30 צעירים וצעירות, וצורפו אליהם רב הקהילה הרב אלפרט ובתו ואחד מחברי היודנרט. כולם נרצחו בבית הקברות לעיני הורי הצעירים ואנשי היודנרט, ורק צעירה אחת ברחה ליערות.
ב-25 באוקטובר 1941 הועברו יהודי שוויירז'ן נובי לגטו סגור בבתים דלים ברחוב צדדי. הצפיפות בגטו הייתה גדולה. ב-5 בנובמבר 1941, לאחר שתושבי הגטו העובדים יצאו לעבודתם כרגיל, התייצבו יתר התושבים לפי פקודת הגרמנים. רובם הועלו על משאית ונרצחו מחוץ לעיירה; כמה מהם שניסו להתנגד נורו עוד בגטו. בגטו נשארו כ-220 יהודים, ובהם מי שנשלחו לעבודה באותו יום והעובדים בגטו. עוד באותו ערב צורפו אליהם כ--150 יהודים מטוז'ץ (Turzec); כולם שוכנו בחלק מהגטו, והמקום הוקף גדר.
בגטו התארגנה קבוצת מחתרת של כ-50 צעירים בראשותם של בנימין וייליטובסקי ומונייק יוסלבסקי. חברי היודנרט התנגדו לפעילות המחתרת וניסו לסכל את תכניותיה. למנסרה שבה עבדו יהודי הגטו באו מפעם לפעם יהודים ממחנה העבודה בסטולפצה, ובהם פליט מוורשה (Warsaw) צבי (הרשל) פוססורסקי (Posesorski) שמו, וניסו לשדל את חברי המחתרת לברוח. ב-28 בינואר 1943 נכנס פוססורסקי לגטו, ולמחרת יצאו עמו ליער כ-220 צעירים.
אחרוני היהודים שנשארו בגטו הוצאו להורג למחרת, בידי כוח משטרה גרמני בפיקודו של שולץ. רק יהודים אחדים הצליחו להימלט בזמן האקציה הזאת.