המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Stolpce, חיילים גרמנים צופים בעובדות כפייה יהודיות. ארכיון יד ושם, 6455

בפרוץ מלחמת העולם השנייה ישבו בסטולפצה כ-2,000 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בסטולפצה פעלו מפלגות ותנועות נוער יהודיות, ובהן ציוניות, והיו בה בית ספר של רשת "תרבות" ובית ספר יידישאי וכן ספרייה יהודית.
בעקבות כיבוש סטולפצה בידי הסובייטים במחצית השנייה של ספטמבר 1939 הולאמו העסקים הפרטיים והפעילות הכלכלית בעיירה. בשבועות שלאחר הכיבוש הגיעו לסטולפצה כ-2,000 פליטים יהודים ממערב פולין. קצתם הוגלו לפנים ברית-המועצות לאחר שסירבו לקבל אזרחות סובייטית.
עם נפילת העיירה בידי הגרמנים ב-27 ביוני 1941 ישבו בה כ-3,000 יהודים. למחרת הכיבוש נרצחו כ-200 יהודים. בתחילת יולי 1941 הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט; בראש היודנרט הועמד פליט מלודז', ויטנברג שמו, והוא דאג ליהודים במסירות. מיד אחרי הקמת היודנרט חויבו יהודי סטולפצה לשאת טלאי ותנועותיהם הוגבלו. כ-400 יהודים יצאו כל יום לעבודת כפייה, ומפעם לפעם הוטל על יהודי סטולפצה תשלום דמי כופר. ב-25 ביולי 1941 הוצאו להורג 87 יהודים, פעילי ציבור ובעלי מקצועות חופשיים, וב-19 באוגוסט 1941 נרצחו 19 עובדי כפייה צעירים.
בקיץ 1941 רוכזו יהודי סטולפצה בגטו בשכונת עוני. היהודים, שנודע להם על האקציות בקלצק (Kleck) ובניישווייז' (Nieśwież), החלו להכין בגטו מקומות מסתור ובונקרים. ב-3 באוגוסט 1941 נשלחו כ-400 צעירים לעבודה בברנוביצ'ה (Baranowicze), וב-30 באוגוסט 1941 נשלחו עוד כ-230 צעירים יהודים לעבודה במינסק. ב-5 בנובמבר 1941 גודר הגטו ונסגר למעבר. הרעב החמיר והתמותה עלתה. שוטרים לטווים ששמרו על הגטו עם שירות הסדר היהודי התעללו קשות ביהודים.
בסוף פברואר 1942 קמה בגטו מחתרת של צעירים מקומיים ופליטים מוורשה (Warsaw) ומלודז' ובראשה הרשל פוססורסקי (Posesorski) ופוגל. החברים התארגנו, חפרו בונקר, הצטיידו בכלי נשק ואף יצרו קשר עם פרטיזנים סובייטים.
ב-23 בספטמבר 1942 הוצאו בבוקר כ-450 עובדים יהודים תושבי הגטו למקומות עבודתם כרגיל. שבע מאות חמישים יהודים אחרים, מרביתם נשים, הוצאו מהגטו תחת שמירה ונורו למוות מחוץ לסטולפצה בידי יחידת ס"ד ממינסק. עם הנרצחים נמנו גם אנשי היודנרט ושירות הסדר היהודי. מאות יהודים (כ-850 על-פי מקור גרמני) הסתתרו ערב האקציה ובמהלכה, ואחרים נמלטו מהגטו. בזמן האקציה היו בגטו כמה מעשי מרי של יחידים, כגון הצתת בתים ותקיפת שוטרים. במצוד שעשו הגרמנים בין 24 בספטמבר ל-1 באוקטובר נתפסו קרוב ל-500 מהמסתתרים והנמלטים (488 על-פי מקור גרמני) והוצאו להורג.
היהודים שנשלחו לעבודה ביום האקציה הראשון הוחזקו בימים הבאים במעצר והוחזרו אל הגטו רק אחרי 2 באוקטובר 1942. בתוך ימים אחדים חזרו אל הגטו גם יהודים שיצאו ממקומות המסתור וכאלה שנמלטו ושבו, ומספר היהודים בגטו הגיע ל-560. ב-11 באוקטובר 1942 שוב הייתה אקציה בגטו. כוח משטרה גרמני בפיקודו של שולץ (Schulz), בסיוע שוטרים ליטאים, רצח כ-350 יהודים. על-פי הערכת הגרמנים לאחר האקציות נשארו בגטו כ-200 יהודים, וקבוצות חמושות קטנות המשיכו בניסיונות להימלט ליערות ולהצטרף לפרטיזנים.
הגטו חוסל באקציה שבוצעה ב-31 בינואר 1943, לאחר בריחה המונית של יהודים מגטו שויירז'ן נובי (Świerzeń Nowy) הסמוך.