המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בשיוסנטפטר 636 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כתשעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי. הקהילה קיימה בית ספר יסודי יהודי ותלמוד תורה.
בקיץ 1941 גירשו הרשויות ההונגריות לאוקראינה הנתונה לכיבוש הגרמני כמה משפחות יהודיות שלא הייתה להן אזרחות הונגרית. המגורשים נרצחו בקמניץ-פודולסקי* (Kamenets-Podolsk) ב-27 וב-28 באוגוסט 1941.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה האורתודוקסית של שיוסנטפטר 663 יהודים.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-13 במאי 1944, הורה סגן הממונה על מחוז בורשוד, גיולה מיקולצקי (Gyula Mikuleczky), להקים גטאות במחוז. גטו שיוסנטפטר הוקם ככל הנראה במחצית השנייה של מאי 1944. בגטו פעל מטבח ציבורי.
ב-10 ביוני 1944 הובאו תושבי הגטו למרכז השילוח בבית החרושת ללבנים ברחוב טטר (Tatar) במישקולץ (Miskolc). קצתם הועברו משם לגטו דיושג'ור (Diosgyor) וגורשו לאושוויץ ב-12 ביוני 1944. מי שנשארו בבית החרושת ללבנים גורשו לאושוויץ ב-13 וב-15 ביוני 1944.