המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ביאלה פודלסקה, כניסה לרובע היהודי (גטו) בעיר
ארכיון יד ושם, Sta Tuebingen

בין שתי מלחמות העולם חיו בביאלה פודלסקה כ-7,000 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו בעיקר מתעשיית ההלבשה וההנעלה ומענף הבנייה. היו בהם בעליהן של טחנות קמח ומבשלת בירה וכן קצבים ואופים. היהודים בעיר היו מאוגדים באיגודים מקצועיים רבים של בעלי מלאכה וסוחרים זעירים. בעיר פעלו מוסדות צדקה וסיוע יהודיים, בית חולים יהודי ובית יתומים, וזמן מה פעל בה גם מטבח ציבורי. עם מוסדות החינוך היהודי בעיר נמנו חדרים מסורתיים ותלמוד תורה, בית ספר יסודי יהודי ובית ספר של בית יעקב. בעיר פעלו סניפים של מפלגות ציוניות, של הבונד ושל אגודת ישראל וגם של תנועות הנוער שלהן, והתקיימו פעולות תרבות מטעמן. כמו כן היו בעיר שתי ספריות יהודיות וראו בה אור שני שבועונים ביידיש.
ב-13 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את העיר. כעבור שבועיים נסוגו ממנה לטובת הצבא האדום, אך חזרו אליה ב-10 באוקטובר 1939, על פי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב. עם הסובייטים הנסוגים עזבו את העיר למזרח פולין גם כ-600 יהודים.
בימים הראשונים לכיבוש החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודת כפייה ובשוד רכוש של יהודים. בנובמבר 1939 הוקם בביאלה פודלסקה יודנרט בראשותו של יצחק פישזיץ (Fishezits). הגרמנים הטילו על היודנרט לגייס עובדי כפייה ולגבות מפעם לפעם תשלומי כופר שהוטלו על הקהילה. היודנרט הקים מטבח ציבורי והמשיך להפעיל את בית החולים היהודי, את בית הספר לילדים הקטנים ואת שתי הספריות היהודיות.
מ-1 בדצמבר 1939 חויבו היהודים לשאת על זרוע ימין סרט ועליו מגן דוד צהוב; לאחר מכן נדרשו להחליפו במגן דוד כחול. בתקופה זו רוכזו יהודי העיר בשכונה נפרדת, בתיהם הוחרמו והוקם שירות סדר יהודי. הרובע היהודי היה פתוח, ויושביו יכלו לצאת ולבוא כרצונם וגם לקנות מזון מהאיכרים.
בסוף 1939 הגיעו לשכונה היהודית כ-2,000 יהודים שגורשו מסובלקי (Suwalki) ומסרוצק (Serock). בראשית 1940 פרצה במקום מגפת טיפוס, ורבים נספו בה. סמוך לאותה העת הובאו לשכונה היהודית גם שבויים יהודים ששירתו בצבא פולין, רובם פצועים. ביולי 1940 שולחו עשרות יהודים מביאלה פודלסקה לעבודת כפייה בבלז'ץ. בסתיו 1940 החל היודנרט לגייס מאות יהודים לעבודת כפייה במפעלים ובמחנות עבודה בביאלה פודלסקה ובסביבתה.
רצח יהודי ביאלה פודלסקה החל ב-10 ביוני 1942. היודנרט ושירות הסדר היהודי נצטוו לרכז את מי שלא היו להם תעודות עובד. כ-3,000 יהודים התייצבו על-פי הוראת הגרמנים וגורשו למחרת לסוביבור. רבים ברחו ליערות. ב-4 באוגוסט 1942 בשעות הלילה רצחו ז'נדרמים ואנשי משטרה גרמנים ופולנים 19 יהודים בביאלה פודלסקה. ב-12 באוגוסט 1942 החלו שוטרים גרמנים ומשתפי פעולה אוקראינים לחטוף לעבודה מחוץ לעיר ובמחנה מיידנק יותר מ-400 יהודים, נוסף על עובדי הכפייה שסיפק היודנרט. בחטופים היו גם רוב חברי היודנרט. בספטמבר 1942 הובאו לביאלה פודלסקה עוד 3,000 מגורשים מהעיירות ינובה (Janowa) וקונסטנטינוב (Konstantynow), והוטל שוב כופר גבוה.
בין 26 בספטמבר ל-1 באוקטובר 1942 גורשו כ-4,800 מיהודי ביאלה פודלסקה לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי (Miedzyrzec Podlaski). באקציה זו השתתפו אנשי גסטפו וז'נדרמריה, שוטרים של המשטרה הגרמנית והפולנית וכן חיילים גרמנים. יהודים שהתנגדו לגירוש נורו במקום, וכמוהם נורו גם שתי האחיות בבית החולים ו-15 החולים שהיו בו באותה העת. מקצת המגורשים נרצחו בַּדרך, וכמה עשרות מהם שולחו לעבודות כפייה ליד טרספול (Terespol).
ב-6 באוקטובר 1942 גירשו הגרמנים לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי כ-1,200 פועלים יהודים ממחנות העבודה שבסביבת ביאלה פודלסקה. מעטים מהם הצליחו להימלט ליערות. ממיינדזיז'ץ פודלסקי גורשו פועלים אלו לטרבלינקה עם 2,000-1,500 מיהודי ביאלה פודלסקה שהובאו לשם כמה ימים קודם לכן.