המכון הבין-לאומי לחקר השואה

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בקונסטנטינוב כ-1,200 יהודים, כ-90 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה ונעזרו במוסדות צדקה ועזרה הדדית ובהם קופת גמ"ח. בקונסטנטינוב פעלו סניפים של מפלגות ציוניות ושל אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את קונסטנטינוב בספטמבר 1939, לאחר שבועיים נסוגו ממנה, ולזמן קצר נכנס אליה הצבא האדום. עם נסיגת הסובייטים אל תחום השליטה שלהם במזרח פולין בהתאם להסכם מולוטוב-ריבנטרופ, עברו עמם גם מקצת מיהודי קונסטנטינוב. משפחות אחדות שחזרו אליה בחורף 1939/40 גורשו למחנה הריכוז נוינגמה (Neuengamme) שליד המבורג ונרצחו שם.
בקיץ 1940 נתמנה בקונסטנטינוב יודנרט בראשותם של משה רויזמן והרב יעקב שיינקינד. בסוף 1940 הוקם בעיירה גטו. יהודים מקונסטנטינוב החלו לעבוד בעבודת כפייה באחוזה ובכפר סמוכים. בחורף 1941/42 מתו יהודים רבים מקור, מרעב, ממגפת הטיפוס ומהעבודה הקשה, ואחרים נרצחו בידי אנשי גסטפו שבאו לעיירה מפעם לפעם. במאי 1942 נשלחו כ-100 גברים יהודים למחנה עבודה ברוגוז'ניצה (Rogoznica).
גטו קונסטנטינוב חוסל בספטמבר 1942. אחדים מתושביו ניסו להסתתר או להימלט בזמן האקציה, אך נתפסו. יהודי קונסטנטינוב הועברו לגטו בביאלה פודלסקה וממנו לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי (Miedzyrzec Podlaski), ומשם גורשו באוקטובר 1942 למחנה ההשמדה טרבלינקה.