המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בדוואווניה 155 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כאחוז אחד. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, נמנו עם הקהילה האורתודוקסית של דוואווניה 123 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי צווים ותקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-1 במאי 1944 פרסם סגן הממונה על מחוז יס-נג'קון-סולנוק, אימרה אלכסנדר (Imre Alexander), צו בדבר ריכוז היהודים בגטאות. בעקבות צו זה נתחמו כמה בניינים והוקצו לגטו של דוואווניה. הצעירים הורשו לצאת מהגטו כדי לעבוד בחקלאות.
הגטו חוסל ב-26 ביוני 1944. תושביו הועברו למרכז השילוח בבית חרושת לסוכר בסולנוק (Szolnok), וכעבור יומיים גורשו משם לאושוויץ.