המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בדונפולדוור 355 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בדונפולדוור השתייכה לזרם הנֵאולוגי, ומסוף שנות השלושים של המאה העשרים החלה לפעול במקום גם קהילה אורתודוקסית קטנה. הילדים למדו בבית ספר יסודי יהודי קטן ובתלמוד תורה. באוגוסט 1919, בימי "הטרור הלבן" שלאחר מלחמת העולם הראשונה, נרצחו שניים מיהודי דונפולדוור.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה הנאולוגית של דונפולדוור 289 יהודים, ועם הקהילה האורתודוקסית – 53 יהודים.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. באפריל 1944 אסרו הרשויות ההונגריות כמה מיהודי העיר שלא הצליחו להוכיח שהם בעלי אזרחות הונגרית.
ב-1 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז טולנה, אדווין סונגוט (Edvin Szongott), להקים גטאות במחוזו. בהתאם לצו זה נדרשו יהודי דונפולדוור, עם 15 יהודים מבולצ'קה (Bolcske) ו-77 יהודים מנג'דורוג (Nagydorog), לעקור לגטו שהוקם בעיירה. את הבתים ששוכנו בהם חויבו היהודים לסמן במגן דוד צהוב.
בסוף יוני 1944 הועברו יהודי הגטו לבסיס הצבאי לקיץ' (Lakits) בפץ' (Pecs), ששימש מרכז שילוח לכ-6,000 יהודים. משם הם גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ב-4 וב-6 ביולי 1944