המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנערך בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו באוזד 721 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כשלושה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה; אחדים היו בעלי בתי חרושת ופקידים. הקהילה היהודית בעיר הייתה אורתודוקסית. הקהילה קיימה בית ספר יסודי יהודי.
בקיץ 1941 גירשו שלטונות הונגריה לאוקראינה הנתונה לכיבוש הגרמנים כמה משפחות יהודיות שלא יכלו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית. המגורשים נרצחו בקמניץ-פודולסקי* (Kamenets-Podolsk) ב-27 וב-28 באוגוסט 1941.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה היהודית האורתודוקסית של אוזד 677 יהודים.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-13 במאי 1944 הורה סגן הממונה על מחוז בורשוד, ד"ר ג'ולה מיקולצקי (Gyula Mikuleczky), להקים גטאות במחוז, ובאמצע החודש הורה הממונה על נפת אוזד, ג'ולה הוביי (Gyula Hubay), ליהודי הנפה לעקור לגטו אוזד. יוז'ף פודור (Jozsef Fodor) מונה נשיא המועצה היהודית. בגטו עבדו שני רופאים.
בראשית יוני 1944 נלקחו תושבי הגטו למרכז השילוח בבית החרושת ללבנים במישקולץ (Miskolc). קצתם הועברו משם לגטו דיושג'ור* (Diosgyor) וכמה ימים לאחר מכן, ב-12 ביוני 1944, גורשו משם לאושוויץ. מי שנשארו בבית החרושת ללבנים במיִשקולץ גורשו ממנו לאושוויץ ב-13 וב-15 ביוני 1944.