בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בדרגומרפלווה 684 תושבים יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כ-20 אחוזים. רובם עבדו בכריתת עצים ובתעשיית העץ. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי והיו לה חדרים לילדים צעירים וישיבה. במיפקד הצהירו רוב היהודים החסידיים בני הקהילה האורתודוקסית בדרגומרפלווה ששפת האם שלהם היא יידיש.
דרגומרפלווה שבצפון טרנסילווניה הייתה עד מלחמת העולם הראשונה חלק מהונגריה ואחריה סופחה לרומניה. ב-30 באוגוסט 1940 חזרה העיירה לריבונות הונגריה, והחוקים האנטי-יהודיים שחוקקה הונגריה נאכפו באזור בחומרה רבה יותר משנאכפו בהונגריה גופא.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-15 באפריל 1944 הוקם גטו במרכז דרגומרפלווה. נוסף על יהודי העיירה רוכזו בו גם יהודים שהובאו מ-13 כפרים סמוכים, ועל יהודי העיירה הוטל לדאוג להם למקומות מגורים. בסך הכל התגוררו בגטו כ-2,000 יהודים.
בגטו פעלה מועצה יהודית, והז'נדרמים ההונגרים כוננו בו שירות סדר יהודי. כשאזל מלאי המזון בגטו, הורשו היהודים מהיישובים הסמוכים לחזור לבתיהם כדי להביא מזון נוסף. אנשי שירות הסדר היהודי חילקו מזון זה לתושבים על-פי הנחיות המועצה היהודית.
ב-14 במאי 1944 הופרדו מתושבי הגטו גברים בני 12 עד 60 והובאו לבית הספר המקומי, ששימש אורוות סוסים לצבא. ז'נדרמים ואיכרים מקומיים חמושים באלות הִכּו אותם בדרך מכות נמרצות. בבית הספר עשו על גופם חיפוש קפדני בניסיון למצוא חפצי ערך מוסתרים. גם הנשים, הילדים והזקנים עברו בבית הכנסת בגטו בדיקות גופניות וחיפושים בנקבי הגוף.
ב-19 במאי 1944 נלקחו תושבי הגטו לפלשובישו (Felsoviso), מרחק כ-25 קילומטרים מדרגומרפלווה. הגברים הוצעדו ברגל, והשאר הוסעו בעגלות. כמה מתו בדרך, ואלה שלא יכלו להמשיך ללכת – נורו למוות בידי הז'נדרמים. בערבו של אותו יום הגיעו תושבי גטו דרגומרפלווה לתחנת הרכבת בפלשובישו וגורשו מיד לאושוויץ.
