המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בהיידוהדהז 471 יהודים, ושיעורם בכלל אוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי. הקהילה קיימה תלמוד תורה.
בשנת 1942 גויסו כחמישים עד שישים צעירים יהודים לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. הם הוצבו בחזית המזרחית, באוקראינה, ורובם נספו שם.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של היידוהדהז 482 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.
במאי 1944 הורה לסלו סילסי (Laszlo Szilassy), סגן הממונה על מחוז היידו, להקים גטאות במחוזו. ב-19 במאי 1944 הורה הממונה על הנפה, ד"ר ג'ולה רשו (Gyula Raso), להקים את גטו היידוהדהז בבית הכנסת ובסביבתו, ועד 21 במאי 1944 נצטוו היהודים לעקור אליו. בגטו הצפוף נכלאו כ-415 יהודים מהיידוהדהז וסביבותיה, לאחר שחלק מן הגברים גויסו לעבודה כפייה.
ב-10 ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז שילוח בבית החרושת ללבנים שרלי (Serly) בדברצן (Debrecen), ובין 25 ל-28 ביוני 1944 הם גורשו משם – קצתם לשטרסהוף (Strasshof) שבאוסטריה וקצתם לאושוויץ.