המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בוושילישקי כ-1,800 יהודים והיו רוב התושבים בה. מרביתם עסקו במסחר ומלאכה, ונעזרו מפעם לפעם בג'וינט ובארגוני סיוע יהודיים אחרים. בין שתי מלחמות העולם התקיימה בוושילישקי פעילות פוליטית יהודית ערה וכן פעלו בה מוסדות דת מסורתיים, בתי ספר כגון בית ספר "תרבות", ספרייה ותנועות נוער. בעקבות כיבוש ושילישקי בידי הצבא האדום במחצית השנייה של ספטמבר 1939 בוטלו המפלגות היהודיות, הולאמו או נסגרו חנויות פרטיות, נפתחו קואופרטיבים למלאכה, ובבתי הספר לימדו ביידיש על-פי תכנית הלימודים הסובייטית.
ב-25 ביוני 1941 נכבשה ושילישקי בידי הגרמנים. למחרת הכיבוש הוצאו להורג שמונה יהודים שהסגירה המשטרה המקומית לידי הגרמנים. יהודי ושילישקי הצטוו לשאת טלאי צהוב, תנועתם הוגבלה, והוחרם מהם רכוש.
ביולי 1941 הוקם בפקודת הגרמנים יודנרט של עשרה חברים בראשותו של הרמן סנדיק (Sandik), והוטל עליו לגייס עובדי כפייה. בנובמבר 1941 הועברו יהודי ושילישקי לגטו. לגטו הובאו גם יהודים מעיירות אחרות, הצפיפות בו הייתה גדולה, ותנאי המחיה קשים. מפעם לפעם הטילו הגרמנים על היהודים לשלם דמי כופר. אנשי ס"ס משצ'וצ'ין היו נכנסים לפעמים לגטו, מתעללים בתושביו והורגים בהם.
ב-10 במאי 1942 רוכזו תושבי הגטו ברחבת בית הכנסת ונעשתה בהם סלקציה בפיקודם של המושל הרמן הנווג (Herman Hanweg) מלידה (Lida) וראש המשטרה המקומית הבלרוסית יז'ייבסקי (Jeziewski). בתוך יממה אחת הובלו כ-2,150 יהודים בקבוצות לבית העלמין היהודי ונורו שם למוות. כ-180 יהודים צעירים ובעלי מקצועות נדרשים הופרדו מהשאר ולאחר מכן שוכנו עם בני משפחותיהם בכמה בתים בסמטה אחת בגטו. כ-30 צעירים הצליחו להימלט ליערות בזמן האקציה והצטרפו ליחידות פרטיזנים שונות.
למחרת האקציה קראו הגרמנים ליהודים לצאת ממקומות המסתור שלהם, בהבטחה שיישלחו לעבודה. כ-130 יהודים שהאמינו להבטחות ונענו לקריאה נרצחו גם הם.
ב-12 במאי 1942, יומיים לאחר האקציה, הוטל על היהודים שנותרו לנקות את בתי הגטו הנטושים ולאסוף את הציוד שנותר בגטו. עד ראשית אוגוסט 1943 נשלחו יהודים אלו, בשלוש קבוצות, לגטו שצ'וצין, וקצתם הועברו משם למחנה עבודה של ארגון טוט בלידה.