המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בז'ולודק כ-1,800 יהודים – כשני שלישים מתושביה. מרביתם התפרנסו ממסחר ומלאכה. בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים התפתחה בז'ולודק פעילות ציבורית יהודית ערה והיא אף כונתה "וילנה הקטנה". המפלגות היהודיות שפעלו בעיר, הציונים, הבונד ואחרים, הפעילו תנועות נוער, הקימו מוסדות חינוך ובהם בתי ספר בעברית וביידיש, וקיימו בהם חוגים והרצאות.
הצבא האדום נכנס לז'ולודק ב-18 בספטמבר 1939. בימי השלטון הסובייטי נסגרו בתי עסק פרטיים בעיירה או הולאמו והוקמו בה קואופרטיבים.
הגרמנים כבשו את ז'ולודק ב-27 ביוני 1941, ומיד לאחר הכיבוש העלו באש רחובות שלמים וטפלו את אשמת ההצתה על יהודי העיירה. כעבור זמן קצר נעצרו ארבעים-חמישים יהודים והוכו למוות מחוץ לעיירה. בראשית יולי 1941 חויבו יהודי ז'ולודק לשאת טלאי צהוב ולמסור את דברי הערך שברשותם לגרמנים, וקצתם גויסו לעבודת כפייה. בקיץ 1941 נרצחו 22 מעובדי הכפייה שעבדו באחוזה בז'ולודק.
בהוראת הגרמנים הוקם ב-7 באוקטובר 1941 יודנרט ובראשו הועמד מנדל גלאי (Galai). היודנרט הופקד על גיוס יהודים לעבודת הכפייה. בתחילת אוקטובר 1941 (על-פי גרסה אחרת בנובמבר 1941) הוקם בז'ולודק גטו באחד הרחובות המעטים שנותרו לפלֵטה אחרי הדלקה. ב-2 בנובמבר הועברו לז'ולודק יהודים מהעיירה אורלה (Orla), והצפיפות בגטו גדלה. ב-10 בנובמבר 1941 נרצחו 28 מתושבי הגטו. בראשית 1942 נלקחו ככל הנראה כ-200 מיהודי ז'ולודק למחנה העבודה סקשיבובצה (Skrzybowce) והוחזרו לז'ולודק ערב האקציה הגדולה. ב-1 במרס 1942 נרצחו עוד 32 יהודים.
ב-9 במאי 1942 החלה אקציה בגטו. בבורות מחוץ לעיירה נרצחו 1,400-1,000 יהודים, וכמה יהודים שנתפסו במקומות מסתור הוצאו להורג גם הם. יהודים אחדים נמלטו במהלך האקציה והצטרפו ליחידות פרטיזנים ביערות.
הגרמנים הותירו בחיים כ-80 בעלי מקצועות נדרשים, וב-21 במאי 1942 העבירו אותם לגטו שצ'וצ'ין. משם נשלחו קצתם לעבודה בגטו לידה (Lida).