המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Zarnow, שמחה בונים ברוטבקר, בנה הקטן של דבורה ברוטבקר, אשר נרצח על ידי גרמני בשנת 1941.
ארכיון יד ושם, 1869/274
Poland, Zarnow דבורה ברוטבקר אייזנטל, 1942.
ארכיון יד ושם, 1869/273

לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'רנוב קרוב ל-1,500 יהודים. הם התפרנסו ממסחר זעיר ומלאכות כגון סנדלרות וחייטות. בז'רנוב פעלו מפלגות ציוניות ומפלגת אגודת ישראל.
לאחר שכבשו הגרמנים את העיירה הוכרחו היהודים לשאת סרט שעליו מגן דוד, נאסר עליהם לצאת מתחום העיירה והוטל עליהם מס עונשין. השלטונות הנאצים ציוו להקים יודנרט ומינו את אברהם ויינברג ליושב הראש שלו, והטילו עליו לספק עובדי כפייה.
בעיירה הוקם גטו לא מגודר וכמה יהודים אף הוסיפו להתגורר מחוצה לו. היהודים היו יוצאים מהגטו לקנות מצרכי מזון בכפרים הסמוכים, אם כי הדבר היה כרוך בסכנת חיים. בז'רנוב התגוררו גם כ-1,600 פליטים יהודים שמצבם היה קשה ביותר. כמה מהיהודים התפרנסו ממכירת רכושם, ואחרים – מעבודה במפעלים שקצתם היו לפני כן בבעלותם. היו בעלי חנויות יהודים שמסרו אותן לידי עמיתיהם הפולנים וקיבלו מהם חלק מההכנסה.
במאי 1942 נרצחו מנהיגי היודנרט בעיירה ובראשם ויינברג. אחריו נתמנה לתפקיד יושב ראש היודנרט הלל זכריאש.
לקראת חיסול הגטו בסוף אוקטובר 1942 העבירו אליו השלטונות הגרמניים כ-2,500 יהודים מהסביבה, והם נדחסו בבתי היהודים בגטו. ביום החיסול נצטוו כל היהודים להתכנס בכיכר, וכל החולים, התשושים והילדים שנשארו בבתיהם נורו במקום. מכל היהודים שנאספו בכיכר בחרו הגרמנים חמישים איש והשאירו אותם בז'ארנוב. כל השאר הועברו לעיירה הסמוכה אופוצ'נו, ומשם גורשו למחרת עם יהודיה למחנה ההשמדה טרבלינקה.
50 היהודים שנותרו בגטו קברו את ההרוגים ועסקו באיסוף רכושם, ובמרוצת הזמן הצטרפו אליהם כ-100 יהודים ששרדו במחבוא. בדצמבר 1942 או בינואר 1943 הועברו אחרוני היהודים לאוייזד (Ujazd).